בש"פ 3968/12 מדינת ישראל נ. אנדריאס גדה בורסאי

א.

ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט שפירא) במ"ת 42060-03-12 במסגרתה הוחלט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בתנאים, בעקבות עבירות לכאורה שיפורטו להלן.

רקע והליכים

ב.

כתב האישום מייחס למשיב (יליד 1984) עבירות בשישה אישומים, בין השנים 2012-2010, ועיקרן מעשים מגונים בקטינות ופגיעה בפרטיות, ובחלקם עבירות של איומים וסחיטה באיומים והטרדה באמצעות מכשיר בזק. על פי

האישום הראשון ביום 15.3.12 נעמד המשיב בסמוך למתלוננת (ילידת 1997) בתחנת אוטובוס, צבט אותה בישבנה ונמלט, אולם נתפס בידי שוטרים. על פי

האישום השני , ביום 24.2.12 הבחין המשיב במתלוננת (ילידת 1999) ברחוב, הכה על ישבנה והיא נבהלה, נמלטה והתקשרה לאמה. המשיב הגיח מאחוריה, הבהיל אותה, ניסה לתפוס אותה אך היא ברחה. על פי האישום השלישי (אירועים מ-2011), הבחין המשיב במתלוננת (ילידת 2001) משחקת עם חברתה, התקרב אליהן, הקשיב לשיחתן, ראה כי מנסות הן לפתוח שער והציע לפתוח אותו, והשתיים עזבו את המקום. בשני מועדים נוספים הבחין במתלוננת במקומות שונים, רץ אליה ונגע בישבנה. על פי האישום הרביעי , במועדים שונים ב-2011-2010 היה המשיב עוקב אחרי המתלוננת (ילידת 1997) למקומות ציבוריים אליהם הלכה - כגון פארק ציבורי, רשת מזון מהיר ומועדון ריקודים - ומחפש אחריה, פונה אליה, מאיים עליה כי יפגע בה, ורודף אחריה.

על פי האישום החמישי , פנה המשיב ב-20.2.10 באמצעות רשת האינטרנט למתלוננת (ילידת 1997), דרש את תשומת ליבה, איים שלא כדאי לה להתעלם ממנו או לעצבן אותו, שמא יהרוג אותה. על פי האישום השישי (אירועים מ-2011-2010) איים המשיב על בת זוגו שאם תעזוב אותו "ישבור לה את הרגליים". לאחר שביוזמת המתלוננת הופסק הקשר הזוגי, במספר הזדמנויות, עקב אחריה, הטריד אותה, שלח מסרונים למכשיר הסלולרי שלה ואיים כי יארוב לה.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים. המבקשת טענה לקיומן של ראיות לכאורה, אותן ביססה על דוח השוטרים שצפו במשיב שעה שעשה את המעשים המיוחסים לו באישום הראשון, ובעיקר על הודעותיהן של המתלוננות, ועל הדמיון שבין המעשים המיוחסים באישומים 3-1. כן הפנתה לתכתובות האינטרנט נשוא האישום החמישי, ולדבריו של המשיב עצמו בהודעתו, כי נוהג הוא לשוחח ברשת האינטרנט עם קטינות בסביבות גיל 15. נטען, כי המסוכנות נלמדת מן המעשים ומחקירותיו של המשיב, בהן ציין כי נמשך לקטינות, ובעיקר לישבנן, בו נוהג הוא לצבוט; כן העיד על עצמו ברשת האינטרנט כרוצח וכפדופיל (התכתבות מן האישום החמישי).

ד.

מנגד טען בא כוח המשיב להיעדר עבר פלילי, וציין כי המשיב שירת שירות צבאי קרבי. בא כוח המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישום הראשון ; עם זאת טען, כי מדובר במכרה של המשיב ולאחר ה"טפיחה" בישבנה היא הסתובבה והם התחבקו. אשר לאישום השני נטען, כי הנגיעה לא היתה בישבן. אשר לאישום השלישי נטען, כי חוקרת הילדים לא יכולה היתה להעריך מהימנות, וכי הקטינות לא זיהו את המשיב במסדר זיהוי. לא היתה מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה באשר לאישום הרביעי , אך צוין כי המתלוננת לא נחקרה, וכי אין מדובר בעבירות מין. אשר לאישום החמישי נטען, כי ההתכתבויות ברשת נעשו מן המחשב של המשיב, אך הואיל ולא היתה סיסמת הגנה ל- ICQ אין לשלול שאחד מחבריו עשה בו שימוש. כן הפנה לטון הפייסני לשיטתו של ההתכתבות, משבירך המשיב את המתלוננת בברכת "לילה טוב". אשר לאישום השישי נטען, כי אינו עומד בהוראת סעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (לעניין צירוף אישומים), וכי מדובר בריב בין בני זוג - והא ראיה כי המתלוננת תמכה במשיב בדיון. נתבקש לשחררו לחלופת מעצר בבית אמו.

ה.

בהחלטה מיום 5.4.12 נקבע, כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב וכי יש עילת מעצר, נוכח מסוכנות העולה מניצול תמימות קטינים ומרמיסת כבודם.נתבקש תסקיר מעצר.

ו.

במפגש עם שירות המבחן (תסקיר מיום 1.5.12), נמנע המשיב מקשירת עצמו למיוחס לו וציין, כי יוכיח את חפותו, דבר שהעלה בעיני השירות בנסיבות ספק לגבי אמינותו. השירות סבר, כי למשיב קושי בשליטה וריסון ביחסיו עם בנות זוג, וכי לא ניתן לשלול את אפשרות להישנות פגיעות מיניות בעתיד, בעיקר במערכות יחסים עם בנות זוג מוכרות. אשר למפקחים המוצעים (אמו של המשיב - רופאה במקצועה, דודהּ של אמו ובת דודתה), נאמר, כי יש צורך בחלופת מעצר נוקשה, ואילו זו שהוצעה אינה כזאת. לפיכך לא בא השירות בהמלצה לשחררו לחלופה, בהמשך הוצעה חלופה נוספת בבית סבו וסבתו של המשיב הנמצאים בחו"ל, תוך תוספת מפקחים - אחות אמו של המשיב ובן זוגה, שהם רופאה ומוסיקאי. השירות התרשם מהם כאנשים רציניים, מגוננים על המשיב, אך אחראים ושומרי חוק.

ז.

חלופת המעצר החדשה, בפיקוח כלל המפקחים המוצעים, נמצאה מתאימה (תסקיר משלים מ-10.5.12) בהחלטה מיום 17.5.12 הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב לחלופה זו בתנאי מעצר בית מלא (למעט שתי שעות התאווררות, אחת בוקר ואחת לפנות ערב); איזוק אלקטרוני; פיקוח תמידי של אחד המפקחים (שלכל אחד מהם התחייבות עצמית בסך 15,000 ₪); נאסר שימוש ברשת האינטרנט ובשירותים נוספים שונים; הוצא צו איסור יציאה מן הארץ; נקבעו הפקדת מזומן בסך 25,000 ₪ והתחייבות עצמית של המשיב בסך 50,000 ₪;

הערר והדיון

ח.

הערר נטען, כי אין בחלופה כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב; כי המעשים המיוחסים לו מלמדים על מסוכנות גבוהה המחייבת את מעצרו עד תום ההליכים, ובכלל זה ריבוי המעשים, שאין פירושם נגיעה פה ושם; התפרסותם על פני תקופה ממושכת; גילן הצעיר של המתלוננות; האימה שהטיל עליהן המשיב; העדר שליטה וריסון בעניין דחפיו של המשיב בנוסף לחוסר הפנמת הצורך בטיפול; וריבוי הקרבנות. כן נטען, כי מחקירותיו של המשיב עולה משיכתו לקטינות, וכי זו עלולה להוביל אותו בשעות הלילה לחמוק מן החלופה ולפגוע בקרבנות נוספים.

ט.

ד"ר גורדון טען למדינה, כי עיון בחומר, בשיחת דוא"ל מאיימת ובתמונות בהן צילם המשיב את עצמו, מגלה כי אין מקום ליטול סיכון. אין טענה כנגד המפקחים; אך יש סיכון גם בהתאווררות ובגישה למחשב. עוד נאמר (בעקבות הערות הסניגור), כי הטענה העיקרית כנגד המשיב אינה משיכה לקטינות דווקא, אלא התמונה הכוללת.

י.

עו"ד משה טען למשיב, כי אין הוא נמשך לקטינות, וכי אמנם העבירות המיוחסות לו מצביעות לכאורה על סטיה מינית, אך לא נמצאו בביתו ובמחשבו כל חומר פדופילי או היסטוריה של גלישה; שיחת דוא"ל שלו עם אחת המתלוננות, שהוצגה, אינה נעימה אבל המשיב מתנצל בסופה, ומדובר בעבירה מ-2010. עוד נאמר, כי למשיב אין עבר פלילי והוא עצור מזה כחודשיים, דבר שמביא להפנמה ולהרתעה.

הכרעה

יא.

יש צדק בטענת המדינה, כי התמונה הכוללת של העבירות המיוחסות למשיב שלגביהן נקבע קיומן של ראיות לכאורה, מעידה על פניה על הפרעה וסטיה; הדבר עולה מן החומר שהוגש, ואין לבודד כל מקרה יחיד בחינת "נגיעה פה ושם". על כן התלבטתי בתיק זה. גם הטרדות ופגיעה בפרטיות, לצד מעשים מגונים, אף אם אינם מגיעים כל אחד כשלעצמו לדרגת חומרה גבוהה, אינם עניין של מה בכך. ואולם, מנגד, מצוות המחוקק היא כי בטרם החלטה על מעצר יש לקבוע כי "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה" (סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996). במקרה דנא יש מקום לדעתי להידוקם של תנאי החלופה, אך עדיין – נוכח העבר הנקי עד למעצר הנוכחי – יש מקום לאפשר חלופה. ואלה ההידוקים: ראשית , אין לדעתי מקום להתאווררות, ומעצר הבית יהא מוחלט . שנית , לא יהיה במקום מעצר הבית מחשב, וכן לא יהיה בידי המשיב טלפון נייד שיש בו קשר אינטרנטי; שלישית , ההפקדה תוגדל ל-40,000 ₪. רביעית , דרכון או דרכונים שברשות המשיב יופקדו; חמישית , בידי המשטרה בכל עת לבוא לוודא את קיום התנאים, ומומלץ שתעשה כן מדי פעם. בנתון לאלה איני נעתר לערר, והמשיב מוזהר בכל לשון בדבר קיום התנאים ככל משפטם וחוקתם; וכן יבהיר בא כוחו למפקחים את התנאים החדשים שהוספו.

יב.

הערר מתקבל איפוא חלקית לפי האמור.