בש"פ 3969/98 ירון זפרני נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לנוער (ת.פ. 8069/98) באשמה של החזקת סכין, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות וסחיטה בכוח. לפי כתב האישום, העורר דרש מן המתלונן החזרת חוב בסך 180 ש"ח, ומשלא נענה, דקר את המתלונן בחזהו. בית המשפט המחוזי (השופט י' טימור) התבקש לעצור את העורר עד תום ההליכים. הוא קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר (וקביעה זאת אינה שנויה במחלוקת), וכי בנסיבות המקרה קמה עילת מעצר נגד העורר (ואף קביעה זאת אינה שנויה במחלוקת). אשר לאפשרות של חלופת מעצר, אמר בית המשפט כך:

"העבירות של תקיפה תוך שימוש בנשק קר הפכו לאופנה לאחרונה, ואנו נתקלים בהן על כל צעד ושעל. מדובר בעבירות חמורות ... משבוחר בית המשפט לרחם על אכזרים מוצא הוא עצמו לעתים מתאכזר לרחמנים. גם במקרה הנדון אין מדובר בהתנהגות אקראית. המשיב הכין עצמו לצורך הפגישה עם המתלונן ונטל עמו נשק קר לצורך פגישה זו. גם התייחסותו של המשיב למהלך האירוע היא סתמית, ללא כל יחס רגשי כאשר אומר הוא כי די בכך שהמתלונן סירב לשלם לו את כספו על מנת שהוא ידקור אותו."

לפיכך דחה בית המשפט את האפשרות של חלופת מעצר והחליט לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

אכן, השימוש בסכין כדי ליישב מחלוקת, בין שימוש מתוכנן ובין שימוש אקראי, מלמד על מסוכנות, ואם חזקת המסוכנות אינה נסתרת, יש בה כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים. אכן, לא פעם התריע בית משפט זה על החומרה הרבה של שימוש בסכין כמכשיר ליישוב מחלוקת, שלעתים הוא גורם פציעה, כמו במקרה זה, אך לא פעם הוא גורם מוות. לפיכך החליט בית המשפט לא פעם כי המסוכנות הכרוכה בעבירה כזאת מצדיקה מעצר עד תוך ההליכים.

עם זאת, כמובן, יש מקרים בהם הנאשם מצליח להפריך את חזקת המסוכנות, או שקיימות נסיבות מיוחדות, באופן שמאזן השיקולים נוטה לצד חלופת מעצר. כזה הוא, לדעתי, המקרה שבפנינו. אין ספק שהעבירה המיוחסת לעורר חמורה ביותר. עם זאת, קיימים שיקולים נכבדים התומכים, בנסיבות המקרה, בחלופת מעצר. ואלה הם העיקריים שבהם:

1.העורר קטין כבן 17 שנים.

2.אין לו עבר פלילי.

3.תסקיר של שירות המבחן לנוער, שהוגש לבית המשפט המחוזי ביום 18.6.98 מצביע, מצד אחד, על המצב הקשה של העורר בהיותו נתון במעצר. מן הצד השני, התסקיר מציין את ההתרשמות מן העורר כדלקמן: "לא התרשמתי כי מדובר בנער עם ערכים עברייניים ונראה כי לרב הוא בעל נורמות חיוביות". לפי התסקיר, העורר מודע לחומרת מעשיו ומצטער עליהם. בסיכום אומר התסקיר כך: "להערכתנו וע"פ התרשמותנו מהנער ניתן לשחרר את הנער לביתו בתנאים מגבילים שיקבעו ע"י כבודו, להשגחת הוריו ובתנאי שיהיה בקשר עם קצינת המבחן".

4.בסופו של דבר, השיקול המכריע הוא שיקול המסוכנות של העורר, והשאלה הקובעת היא, אם חלופת מעצר עשויה לנטרל את המסוכנות במידה הראויה. על רקע עברו של העורר, התסקיר של שירות המבחן לנוער וחוות הדעת של שירות זה, אני נוטה לחשוב כי התשובה חיובית. אני סבור כי חלופת מעצר בדרך של מעצר בית מלא, בתוספת תנאים מגבילים, תצמצם מאד את הסכנה הנשקפת מן העורר, ובהתחשב בנזק הצפוי לעורר מן המעצר, בהיותו קטין, הכף נוטה לטובת חלופת מעצר.

אי לכך אני מחליט כי העורר ישוחרר מן המעצר אם וכאשר יתמלאו התנאים הבאים:

א.העורר יהיה נתון במעצר בית מלא בבית דודו, שמעון כהן, ברחוב השבטים 2, באר-שבע, טל' 07-6235658. הדוד הגיש תצהיר לבית המשפט, מאושר על ידי עורכת-דין רות לוין ביום 25.6.98, בו הוא מקבל על עצמו, בין היתר, להודיע לבית המשפט ולמשטרה אם העורר יפר את תנאי השחרור מן המעצר. התצהיר מצורף להחלטה זאת ומהווה חלק ממנה. העורר לא יהיה רשאי לצאת מבית דודו אלא רק לצורך פגישה עם קצין מבחן לנוער, אם יוזמן לפגישה כזאת, או לצורך השתתפות במשפטו.

ב.תופקד בבית המשפט ערבות במזומן או ערבות בנקאית על סך 3,000 ש"ח להבטחת תנאי השחרור מן המעצר.

ג.תופקד בבית המשפט ערבות עצמית של העורר על סך 20,000 ש"ח, וכן ערבות צד ג' על ידי דודו של העורר, שמעון כהן (ת.ז. 078719143), על סך 20,000 ש"ח, להבטחת תנאי השחרור מן המעצר.

ד.יוצא צו איסור יציאה מן הארץ.

ה.העורר לא יצור קשר ישיר או עקיף עם המתלונן.

ו.העורר יעמוד בקשר עם שירות המבחן לנוער כפי שיתבקש על ידי שירות זה.

אם העורר יפר תנאי מתנאים אלה הוא יעצר שוב ויוחזק במעצר עד תום ההליכים במשפטו.

אם פרקליטות המדינה סבורה כי ראוי שהעורר ישהה במעצר בית, לא בבית דודו, כאמור, אלא במקום אחר, היא רשאית להגיש לבית המשפט בקשה לשינוי המקום.