בש"פ 3973/08 יצחק גויטא נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת ר' לורך ) בב"ש 2085-03-08 מיום 24.4.2008 לפי נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

כנגד העורר הוגש לבית המשפט המחוזי מרכז כתב אישום, המייחס לו ולנאשם נוסף עבירה של סחיטה בכוח, לפי סעיפים 427 ו-29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיפים 428 ו-29 לחוק העונשין; ועבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335 לחוק העונשין. הנאשם הנוסף אף הואשם בעבירה של שיבוש הליכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

לפי המתואר בכתב האישום, נקלע גל פינטו (להלן: המתלונן ) לחובות כלכליים בעקבות הימורים כושלים. העורר דרש סך של 70,000 ש"ח שלטענתו חייב לו המתלונן, דרישה אשר לוותה בקללות. העורר והנאשם הנוסף קשרו קשר לגבות את החוב מהמתלונן תוך שימוש בהתנהגות מאיימת. ביום 26.2.2008 התקשר העורר למתלונן ושאל למקום הימצאו. מיד לאחר מכן הגיעו העורר והנאשם הנוסף למקום הימצאו של המתלונן והעורר התקשר אליו וביקש ממנו לצאת אליהם מחוץ לבית בו שהה. משיצא המתלונן, פתח העורר את חלון הרכב בו ישב, והורה לו להיכנס לרכב. המתלונן נעתר ולאחר שנכנס למכונית לחץ הנאשם הנוסף בחוזקה על דוושת הגז,

והוא והעורר שאלו את המתלונן תוך כמה דקות יוכל להביא את סכום החוב הנטען. משהשיב המתלונן כי אין ברשותו את הכסף, נסעו המשיבים לישוב סמוך, החבר עצר את הרכב, העורר יצא מהרכב, פתח את דלת המושב של המתלונן ומשך אותו מהרכב והכה בו מכת אגרוף בעין השמאלית. המתלונן נפל ואז החלו העורר והנאשם הנוסף להכותו בראשו ובכל חלקי גופו במטרה להניעו לשלם את סכום החוב הנטען. כתוצאה ממעשי העורר וחברו נגרמו למתלונן פצעי שפשוף ודימומים תת עוריים בפניו ובאיזור האגן משני צדדיו, דימום בראשו בתוך הגולגולת שיכול היה לגרום למוות או נכות.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

ביום 24.4.2008 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' לורך ) לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בית המשפט ציין בהחלטתו כי בא כוח העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועל התגבשותה של עילת מעצר, ועל כן בחן בית המשפט רק את אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר. לאחר שבחן את נסיבות המקרה קבע בית המשפט כי לנוכח מסוכנותו הרבה של העורר, עברו הפלילי והחשש לשיבוש הליכי משפט לא ניתן לשחררו. בית המשפט התייחס בהחלטתו לתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של העורר, אשר המליץ לשחררו לחלופת מעצר, בציינו כי אין בתסקיר התמודדות רצינית עם סוגיית מסוכנותו של העורר.

מכאן הערר שבפניי.

באי כוחו של העורר אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס העבירות המיוחסות לעורר, ועל קיומה של עילת מעצר בשל חומרתן של העבירות. עם זאת טוענים הם כי היה על בית המשפט המחוזי לאפשר את שחרורו של העורר לחלופת מעצר, על רקע נסיבותיו האישיות והמלצתו של שירות המבחן. עוד הם טוענים כי המסוכנות לכאורה שמיוחסת לעורר תקפה אך ורק כלפי המתלונן, ולא כלפי כולי עלמא ועל כן, החלופה של מעצר בית, בהשגחת חמו של העורר והרחק ממקום הימצאו של המתלונן היא חלופה המתאימה בנסיבות המקרה.

מנגד, סומכת באת כוח המשיבה את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הערר. לטענתה, אין בחלופה שהוצעה כדי לשלול את מסוכנותו של העורר, הנלמדת מחומרת מעשיו.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה

כי דין הערר להידחות.

העורר לא חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, אשר הינם מעשים חמורים ביותר. בנוסף, אין מחלוקת בנוגע לקיומה של עילת מעצר. בית המשפט המחוזי בחן את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר אך הגיע למסקנה שאין בחלופה כזו בכדי להפיג את מסוכנותו, וזאת בניגוד להמלצתו של שירות המבחן. יש לזכור כי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, אשר מטרתה לסייע לשופט לבחון את החלופה המוצעת (רע"פ 843/07 טארק אבו גאנם נ' מדינת ישראל (לא

פורסם 25.2.2007)). על בית המשפט לשקול את כלל השיקולים הרלוונטיים, ובמקרה זה אף את הצורך להבטיח את שלומו ובטחונו של המתלונן, בבואו להחליט האם לשחרר נאשם לחלופת מעצר כשאין חולק על מסוכנותו. על כן, בנסיבות המקרה שבפניי, לא סברתי כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא אימץ את המלצת שירות המבחן ולא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו. מסקנתי זו מבוססת בעיקרה על עברו הפלילי הכבד של העורר שכולל בין השאר עבירת נשק, עבירת סחיטה באיומים ועבירות אלימות נוספות, בנוסף לעובדה שאף בתסקיר המבחן צוין כי קיים חשש שהעורר יחזור על מעשיו.

אשר על כן, דין הערר להדחות.