בש"פ 3974/09 בנימין גולדשטיין נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פסלות שופט. ההחלטה נשוא ההליך ניתנה בבית משפט השלום בנצרת במספר תיקים הנדונים לפניו (ומכאן ההליכים שבכותרת) ביום 31.3.09 במעמד בעלי הדין. המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.

לאחר עיון בחומר שלפני, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות. איחורו של המבקש ניכר הוא שכן הבקשה להארכת המועד הוגשה ביום 10.5.09. האיחור ניכר גם אם ניתן לראות במבקש כמי שהגיש ההליך לבית משפט זה ביום 30.4.09 וזאת שעה שכך או כך חלפו עברו ימים רבים, מעבר לסד 5 הימים הקבוע בדין לצורך הגשת ערעור פסלות שופט בהליך מעין זה. גם אם אניח כי בנסיבות מסוימות ניתן לקבל את טענת המבקש לפיה טעה בדבר המועד טעות המצדיקה הארכת המועד, וזאת במיוחד בהליך פלילי, הרי שאין בכך כדי לשנות את המסקנה במקרה שלפני. יש לזכור כי בהליכים מסוג זה של טענת פסלות שופט יש חשיבות מיוחדת להקפדה על המועדים להגשת ערעור, על מנת למנוע עיכוב של בירור ההליך, ובעיקר על מנת להסיר את צל העננה שהוטל על כשירותו האובייקטיבית של השופט לישב בדין. על המבקש מוטל אפוא נטל משמעותי ובנטל זה לא עמד. בנוסף, סיכויי ההליך אינם מצדיקים הארכת המועד. טענת הפסלות בבית המשפט קמא נתבססה על מתן צווי הבאה כנגד הנאשם וכן התבטאות מסוימת כלפיו. אשר לצווי ההבאה, הרי שמ דובר

בעניין דיוני שבעקרון, ובאין נסיבות נוספות אין בו כדי לבסס עילת פסילה; אשר להתבטאות השופט, הרי שזו הוכחשה למעשה על-ידי השופט ובנטל הכבד לסתור הכחשה זו של השופט לא עמד, על פניו, המבקש. הנה כי כן, לצרכי ההליך שלפני, ניתן לקבוע כי סיכויי ההליך נמוכים וממילא אין הצדקה להארכת המועד.

3.

הבקשה להארכת המועד נדחית אפוא.