בש"פ 3975/98 מדינת ישראל נ. עאדל פלאח

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת, על פי כתב אישום המייחס לו עבירות יבוא של סם מסוכן מסוג הירואין ועבירות נוספות. עבירות יבוא הסם, בהן הוא מואשם, מתייחסות לשלוש חבילות שהוברחו מלבנון לישראל. חבילות אלו, שלפי הנטען היו מיועדות להימסר למשיב, הכילו הירואין במשקל העולה על 11.32 ק"ג נטו. עם הגשת כתב האישום נגדו הורה בית המשפט המחוזי, ללא התנגדות מצד מי שהיה סניגורו של המשיב, על מעצרו של המשיב עד לתום בירור משפטו. מאז הגשת כתב האישום (ביום 9.10.97) חלפו כמעט תשעה חודשים, אך משפטו של המשיב עודנו מתנהל והולך. בקשת המדינה שלפניי היא להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים). סניגורו של המשיב מתנגד לבקשה.

כרגיל בכגון דא, נדרש בית המשפט לאיזון בין חומרת הסכנה לביטחון הציבור, הכרוכה בשחרורו של מי שהואשם בעבירה שבעצם מהותה מקימה עליו חזקת מסוכנות שלא נסתרה, לבין הפגיעה היתרה בחירותו של נאשם הנובעת מהארכת מעצרו לתקופה העולה על תקופת המעצר שהחוק קצב לניהולו של משפט בעוד הנאשם נתון במעצר. שקילת טענות הצדדים הביאתני למסקנה, כי למרות שקצב ניהולו של המשפט עד כה אינו משביע רצון, מוצדק, לעת הזאת, להיענות לבקשה. הסכנה לביטחון הציבור, הכרוכה בשחרורו של מי שנמצא יסוד להאשימו ביבוא סם מסוכן בכמות כה גדולה, עומדת בעינה; וחרף ההכבדה שתיגרם למשיב כתוצאה מהארכת מעצרו, יש להאריך את המעצר לשם הגנה על ביטחון הציבור.

עם זאת ברי, כי על בית המשפט המחוזי מוטל לעשות מאמץ מיוחד להביא את המשפט לכלל סיום במועד קרוב ככל האפשר; וגם אם סיום משפטו של המשיב מותנה בזירוז משפטיהם של נאשמים בתיקים מקבילים, האמורים להעיד במשפטו של המשיב, כי אז מוטל על נשיא בית המשפט המחוזי לעשות את התיאומים הנדרשים בין הרכבי בית המשפט, לפניהם מתבררים ההליכים המקבילים, במטרה לקדם גם את סיומם.

כרגע קבועים להמשך המשפט רק שלושה מועדים נוספים, ורק שניים מתוכם במהלך תקופת ההארכה הנוכחית. לי נראה כי מוטל על בית המשפט המחוזי לבחון את האפשרות לקצוב להמשך הבירור מועדים נוספים, ויצוין ששני הצדדים - כפי שהוברר לפניי - מוכנים ומזומנים להתייצב לבירור גם בתקופת הפגרה. על כל פנים, ייטיב בית המשפט לעשות אם יקצוב מעתה לבירור המשפט את כל המועדים שלפי הערכתו יידרשו לשמיעתו של המשפט עד לסיומו.

הנני מקבל את הבקשה, ומאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, שמניינם מיום 8.7.98, או עד למתן פסק דין במשפט, לפי המוקדם מבין המועדים.