פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
3983/18
לפני:
כבוד השופט י' אלרון
העוררת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
טלאב אבו עמרה
ערר
על החלטתו של בית המשפט המחוזי ב-באר-שבע ב-ת"פ 18191-04-18 מיום 17.5.2018
שניתן על ידי כב' השופט נ' אבו טהה
תאריך הישיבה:
ד' בסיון התשע"ח
(18.5.2018)
בשם העוררת:
עו"ד איתמר גלבפיש
בשם המשיב:
עו"ד טלי גוטליב,
עו"ד מוחמד רחאל
החלטה
1.
בפני ערר על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 25.4.2018 ומיום 17.5.2018 (ת"פ 18191-04-18, השופט נ' אבו טהה ), בגדרן דחה בית המשפט את בקשת העוררת למעצר המשיב עד לתום ההליכים והורה על שחרורו לחלופת מעצר.
2.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 30.3.18, סמוך לאחר השעה 10:30 בבוקר, נכנס המשיב למחלקת בגדי נשים בחנות בקניון הנגב בבאר שבע, בה עבד המתלונן.
המשיב פנה למתלונן בתואנה כי הוא מבקש מכנסי ג'ינס לעצמו, אך המתלונן מסר לו כי הוא עובד במחלקת בגדי נשים ואין באפשרותו לעזוב את המחלקה, והפנה אותו למחלקת בגדי גברים.
המשיב סירב, ודרש מהמתלונן שיסייע בידו אישית, ואף הרים את קולו על המתלונן תוך שעמד על כך שהלה יעזור לו למצוא מכנסי ג'ינס כמו שהוא לובש. המתלונן נבהל, והלך עם המשיב למחלקת בגדי גברים בחנות, כשהוא מוביל אותו לעובד אחר במחלקה זו.
ואולם, המשיב שב ודרש מהמתלונן לסייע לו, ואף להביא לו לתא ההלבשה את מכנסי הג'ינס, כשהוא מרים את קולו. המתלונן, שחשש מפני המשיב, איתר עבורו את זוג המכנסיים המבוקש והלך אחרי המשיב לתא ההלבשה כשהוא נושא אותו עבורו.
לאחר מכן נכנס המתלונן לתא ההלבשה כשהמשיב כבר נמצא בו, והושיט ידו להוריד את וילון התא. המשיב אחז בווילון וסגר אותו היטב, כשהוא עומד בגבו לווילון, והושיב את המתלונן על שרפרף שנמצא בתא.
המשיב הפשיל את מכנסיו ותחתוניו, אחז בעורפו של המתלונן ודחף את ראשו של המתלונן לעבר איבר מינו. המתלונן ניסה לסגור את פיו, כשאיבר מינו של הנאשם נגע בו, אך המשיב דחף בכוח את ראשו של המתלונן לעבר איבר המין. המתלונן, בשל חששו מהמשיב, פתח את פיו, והמשיב החדיר את איבר מינו לפיו של המתלונן.
מספר דקות לאחר מכן, המשיב הוציא את איבר מינו מפיו של המתלונן, והגיע לסיפוק מיני, כשהוא שופך זרעו בתא ההלבשה. לאחר מכן שחרר את אחיזתו במתלונן, אשר ברח מהתא, והמשיב התלבש, ועזב את החנות.
בגין המעשים המתוארים בכתב האישום יוחסה למשיב עבירה של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
3.
יחד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. בנימוקי הבקשה הובאו בתמצית הראיות לכאורה להן טוענת העוררת, ובכלל זה הימלטותו של המתלונן מתא ההלבשה מיד לאחר המעשה, כפי שמתועד במצלמות האבטחה של החנות; התנהגותו ומצבו הנפשי של המתלונן מיד לאחר האירוע, כפי שהעידו חבריו לעבודה; אמרותיו של המתלונן ועימות שנערך לו עם המשיב, במהלכו הטיח במשיב את מעשיו, וכן התנהגותו ומצבו הנפשי של המתלונן בעת החקירות; העובדה שהמשיב חזר לחנות לאחר יומיים כדי לחפש את המתלונן; ושינוי גרסאות מצד המשיב בחקירותיו.
בנסיבות אלה נטען כי קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996, וכי קיים חשש ממשי שאם ישוחרר, ינסה לשוב על מעשיו, וכן עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק זה, שכן קיים יסוד סביר לחשש כי אם ישוחרר ינסה המשיב לשבש הליכי משפט ולהתחמק מהדין, על ידי הדחת המתלונן ועדים נוספים שהיו בחנות.
4.
ביום 25.4.2018 התקיים דיון לפני בית משפט קמא בשאלת קיומן של ראיות לכאורה נגד המשיב. באת-כוח העוררת הצביעה על הראיות הלכאוריות להן היא טוענת, תוך שהפנתה לקטעים הרלוונטיים מסרטוני מצלמות האבטחה.
מנגד, באת כוח המשיב חלקה על קיומן של ראיות לכאורה. לשיטתה, סרטוני מצלמות האבטחה מצדדים דווקא בגרסתו של המשיב, שכן ניתן לראות בהם את השניים "מסתובבים בנחת ובוחרים בגדים", בניגוד לגרסת המתלונן לפיה המשיב צעק ואיים עליו. כן רואים בסרטונים שהמתלונן נכנס מרצונו לתא ההלבשה, ובניגוד לטענת העוררת, לא יצא ממנו בריצה. לשיטת באת כוח המשיב, "אמרות המתלונן רצופות פרכות ושקרים", ואילו הראיות – ובהן סרטוני מצלמות האבטחה – מתיישבות דווקא עם גרסתו של המשיב, לפיה "המתלונן הגיע אליו לתא ועשה לו את המעשים".
לבסוף טענה באת-כוח המשיב כי אין להיעתר לבקשה למעצר עד תום ההליכים, גם בשל כך שהמשיב נשוי ואב לילדים, ולמעט הרשעה אחת בגין עבירת אלימות מלפני 13 שנה, שהתיישנה, אין לחובתו הרשעות נוספות.
5.
בהחלטתו, אשר ניתנה בתום הדיון, קבע בית משפט קמא כי "המחלוקת שהתגלעה בין באי-כוח הצדדים היא בשאלת ההסכמה או העדר הסכמה, שכן אין מחלוקת בדבר התרחשות האירוע כמתואר בכתב האישום". בהקשר זה קבע בית המשפט כדלקמן:
"אמנם בשלב המעצר בית המשפט לא נדרש לבחון שאלת מהימנות ואמינות הגרסאות. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהבעייתיות והפערים שעמדה עליהם באת-כוח המשיב, בייחוד למה שמצטייר מצפייה בסרטונים המתעדים את החלקים הרלוונטיים, היינו – הליכתם של המשיב והמתלונן לתא ההלבשה, אופן כניסתם, אופן יציאתם. מצפייה בחלקים אלו במיוחד, לא ניתן להתעלם מהפערים בין התיאור בהודעות המתלונן לבין התמונה המצטיירת מהצפייה בסרטונים הרלוונטיים".
בית המשפט הוסיף וקבע כי "אכן יש בידי המבקשת [העוררת – י' א'] ראיות לכאורה לחובת המשיב, אך עוצמת ראיות אלה אינה מספיקה למעצר. הפועל היוצא מכך הוא כי יש להעדיף חלופת מעצר הולמת".
משכך, הורה בית משפט קמא על קבלת תסקיר מעצר מאת שירות המבחן.
6.
בתסקיר המעצר, אשר הוגש ביום 16.5.2018, נסקרו בהרחבה מכלול נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המשיב.
לצורך הערכת הסיכון בעניינו של המשיב, שירות המבחן יצר קשר עם המתלונן והלה סיפר כי מאז האירוע הוא מתמודד עם חרדה וקשיים, מתקשה לישון בלילות, מסתגר בביתו ואינו נוסע ללימודיו בתל אביב, הפסיק את עבודתו, ואף מטופל תרופתית. המתלונן שולב בטיפול במרכז לנפגעי תקיפה מינית. בשיחתו עם שירות המבחן הוא הביע את החשש שמא המשיב "ישוחרר ויפעל על מנת לפגוע בו או להשפיע על ההליך המשפטי".
אשר להערכת גורמי סיכון, נכתב בתסקיר כי "להערכתנו קיימת הדחקה של צרכים ודחפים מיניים", ולאור זאת, בין היתר, ציין שירות המבחן כי הוא מתקשה להעריך קיומם של דחפים מיניים והתנהגויות מיניות לא מותאמות מצד המשיב ועל כן "לא ניתן לשלול קיומה של מסוכנות בתחום המין".
אשר לחלופת המעצר המוצעת בתל-שבע, ביחידת דיור בסמוך לבית הוריו של המשיב, בפיקוחם של אביו, קרוב משפחה, חמו וגיסו, התרשם שירות המבחן כי הערבים המוצעים הביעו עמדות נוקשות אשר שוללות כל התנהגות מינית לא מותאמת מצידו של המשיב, ועל כן הם יתקשו לזהות מצבי סיכון בהתנהגותו המינית. שירות המבחן ציין עוד כי חלופת המעצר המוצעת סמוכה למקום מגוריו של המתלונן. לנוכח כל זאת, המלצתו של שירות המבחן היתה שלא להורות על שחרורו של המשיב ממעצרו.
7.
ביום 17.5.2018 התקיים דיון נוסף בבית משפט קמא, בו שבו הצדדים על טענותיהם ביחס לקיומן או היעדרן של ראיות לכאורה. כמו כן, הוצגה לפני בית המשפט חלופת המעצר המוצעת והמפקחים המוצעים השיבו לשאלות בית המשפט.
8.
בהחלטתו, אשר ניתנה בתום הדיון, קבע בית המשפט כי:
"שוכנעתי שיש בחלופה שהוצעה כדי לתת מענה הולם לרמת המסוכנות הנשקפת מן המשיב, וזאת בהינתן קביעת בית המשפט בדבר קיומה של חולשה ראייתית, לצד טיב החלופה שהוצעה ואשר כוללת פיקוח אנושי של שלושה ערבים שהותירו רושם חיובי בדבר הבנתם למשימה שנוטלים על עצמם כערבים וכמפקחים. בנוסף מיקום החלופה מרוחק מכתובת מגוריו של המתלונן המתגורר באר שבע, לבין מקום החלופה בישוב תל שבע".
בית המשפט הוסיף כי אין "בהיעדר המלצה" מצד שירות המבחן כדי לכבול את דעתו של בית המשפט, וכי "שירות המבחן לא פסל היתכנותה של חלופה במידה ותהיה מרוחקת ובעלת יכולת לזהות מצבי סיכון".
לנוכח זאת, הורה בית משפט קמא על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא תחת פיקוחם של אביו, דודו ובן-דודו. בית המשפט הורה כי המשיב יפקיד סך של 15,000 ש"ח וכי כל אחד מהערבים יפקיד ערבות בסך 50,000 ש"ח.
9.
על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה; מכאן הבקשה שלפניי.
10.
בנימוקי הערר ובדיון שנערך לפניי ביום 18.5.2018, נטען כי שגה בית משפט קמא כשקבע כי ישנה "חולשה בראיות", וכי בקביעתו זו התעלם בית המשפט מסרטוני מצלמות האבטחה, כמו גם מעדות עובדת החנות, המשקפים שניהם את מצבו הנפשי של המתלונן מיד לאחר האירוע.
כן נטען כי בית המשפט לא בחן את הסתירה בין גרסאותיו של המשיב, אשר בהודעתו הראשונה הכחיש את התרחשות האירוע; בהודעתו השניה, לאחר שהתייעץ עם עורך דינו, טען כי המתלונן ביצע בו מעשה מגונה שלא בהסכמתו; ובהודעתו השלישית מסר כי לא היה ביכולתו להתנגד למעשי המתלונן, וכי המתלונן לא ביצע בו מין אוראלי אלא רק "עשה לי ביד עד שגמרתי".
בהקשר זה נטען עוד, כי בניגוד לקביעת בית המשפט לפיה המחלוקת בתיק זה היא בשאלת ההסכמה, המשיב עצמו לא טען כי המעשה בוצע בהסכמה אלא לטענתו המתלונן עצמו ביצע בו מעשה מגונה.
לבסוף נטען כי אין זה מתקבל על הדעת שהמתלונן, אשר אינו מכיר את המשיב, יסכים לבצע בו מין אוראלי במהלך עבודתו בלב חנות הומה אדם.
בא-כוח העוררת הבהיר כי הוא ער לכך שבתחילה אמר המתלונן במשטרה כי המשיב הכניס אותו בכוח לתוך תא ההלבשה, ורק לאחר שהראו לו את סרטון מצלמת האבטחה, שינה גרסתו ואמר שנכנס לתא בעצמו. עם זאת, לשיטתו, אין לייחס להבדל זה משקל רב, בפרט בשלב של בחינת הראיות לכאורה, ובוודאי שאין בכך כדי לבסס את מסקנתו של בית משפט קמא בדבר חולשה ראייתית.
אשר לחלופת המעצר, טען בא-כוח העוררת כי מעשיו של המשיב מעידים על מסוכנות גבוהה שלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר, בפרט לנוכח המלצותיו של שירות המבחן.
11.
מנגד, שבה באת-כוח המשיב על טענותיה כפי שהועלו בפני בית משפט קמא, תוך שהדגישה כי סרטוני המצלמות לא מראים איומים וצעקות מצד המשיב, וכי המתלונן הוא זה שהוריד את הוילון לאחר שנכנס מרצונו לתא ההלבשה.
אשר לחלופת המעצר, נטען כי אין להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא, אשר התרשם לטובה מהמפקחים.
12.
עיינתי באופן מעמיק בטיעוני הצדדים ובתיק החקירה על מכלול החומר הראייתי הלכאורי, ובכלל זה בהודעות המתלונן, בהודעות המשיב, בעימות שנערך בין השניים, בהודעת אחראית המשמרת, ובהודעות עובדת החנות ומנהלת החנות שתיארו את חזרתו של המשיב לחנות יומיים לאחר האירוע. כן צפיתי בשניים מסרטוני מצלמות האבטחה שבחנות: סרטון מצלמה 12, המתעד את כניסתם ויציאתם של המשיב והמתלונן לתא ההלבשה, וסרטון מצלמה 30, המתעד את כניסתו של המתלונן למטבחון החנות מיד לאחר האירוע, שם נפגש עם אחראית המשמרת בחנות ותיאר בפניה את ההתרחשות דקות ספורות קודם לכן.
על בסיס כל החומר הראייתי שהונח לפניי, דעתי שונה מדעתו של בית משפט קמא, ואני קובע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מבוססת דיה לצורך מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.
אפרט את הראיות הלכאוריות אחת לאחת, כפי שמופיעות בתיק החקירה אותו נטלתי לידיי לנוכח קביעתו של בית משפט קמא וטיעוניהם של באי-כוח הצדדים.
13.
מהמתלונן נגבו ארבע הודעות במשטרה; הראשונה מביניהן ניתנה פחות משלוש שעות לאחר האירוע.
כך מתאר המתלונן בהודעתו זו את ליבת האירוע:
"אותו בדואי אמר לי אני בתא המדידה תביא לי מידה 42. הלכתי הבאתי את הג'ינס במידה הזו, והגי [צריך להיות: הבאתי – י' א'] לו את זה לתא המדידה. פתאום הוא תפס אותי בכח בידיים לתוך תא המדידה. סגר את הווילון והתפשט. אני קפאתי במקום מרוב הלם. הוא [ת]פס לי את הראש ומשך אותו כלפי איבר המין שלו ודחף את איבר המין שלו אל תוך הפה שלי הוא אמר ביצע בי מין בתוך הפה בכח כי ניסיתי להוציא את איבר המין שלו אבל אל [צריך להיות: לא – י' א'] יכולתי כי הוא תפס לי את הראש בכח וריתק אותי אל איבר המין שלו. אני הייתי בשוק טוטאלי לא ידעתי מה לעשות וחיכיתי רק שיסיים את זה ופחדתי רק שיעשה לי משהו. זה נראה כמו נצח. אני לא יודע כמה זה נמשך. אבל רגע לפני שהוא הגיע לפורקן ממני הוא הוציא את איבר המין שלו מהפה שלי והגיע לפורקן עצמי על עצמו. אני פשוט ברחתי ברגע הזה וניגשתי אל אחראית המשמרת של מחלקת הנשים ששמה ... וסיפרתי לה את המקרה. אני כולי רעדתי וגם עכשיו רועד מכל הסיטואציה ואני ממש מפחד שייפגע בי (ה.ח – החשוד בטרם מסירת הודעתו וגם במהלכה כולו רועד והוא מוסר את עדותו תוך שקולו רועד וניכרים בו סימני פחד)" (עמ' 1 שורות 10-17 עד עמ' 2 שורות 18-19 לפרוטוקול ההודעה מיום 30.3.2018).
בהודעתו השניה במשטרה, מיום 4.4.2018, השיב המתלונן לשאלת החוקר האם נכנס לתא ההלבשה מרצון או בכוח, כי הוא נכנס "לא ברצון". לאחר שהוקרן לו סרטון מצלמת האבטחה ונשאל "איך אתה נכנס לתא?", השיב המתלונן כי "אני רואה שאני נכנס לתא בעצמי". לשאלת החוקר, מדוע נכנס עם המשיב לתא, השיב המתלונן כי עשה זאת מתוך פחד מהמשיב, וציין כי "אני פחדתי וגם רואים לפי הסרטון שזה לא הליכה שלי". לשאלת החוקר, מדוע הוא הוריד את הווילון בתא ההלבשה ומדוע לא ביקש עזרה מהמוכרים לידו, השיב המתלונן כי "מאותו רגע שהוא אמר לי לבוא עם ג'ינס אני השתתקתי ואני חשבתי שבטוח שהוא הולך לאיים והוא אמר לי משהו אני לא זוכר מה הוא אמר, אבל הוא אמר לי משהו ואז הוא הושיב אותי בכוח".
בהודעתו השלישית מיום 8.4.2018 חזר המתלונן על גרסתו תוך שציין "פחדתי ממנו וחשבתי שהוא הולך לפגוע בי ולא הבנתי מה הוא רוצה ממני", וכן "אני עשיתי פעולות כמו רובוט לא הבנתי את הסיטואציה ואת הפחד שעבר עלי והפכתי כמו משותק". לשאלת החוקר מדוע הוריד את הווילון, השיב כי עשה זאת על פי הוראת המשיב.
בהודעתו הרביעית, מאותו היום, אמר המתלונן כי "הוא הכניס אותי לתא אמר לי לסגור את הווילון, הייתי בטוח שהוא הולך לאיים עליי".
14.
מבלי לקבוע מסמרות בשאלת מהימנותו של המתלונן – שאלה אשר דינה להתברר בהליך העיקרי – נדמה כי גרסתו של המתלונן עקבית לאורך כל חקירותיו.
בעובדה שהמתלונן אמר בהודעתו הראשונה כי נכנס לתא שלא ברצונו, ולאחר שצפה בסרטון מצלמת האבטחה אמר כי נכנס לתא בעצמו, אין כדי לשנות ממסקנתי זו, שכן המתלונן הסביר באותה חקירה ובחקירות הבאות שפחד מהמשיב ולכן פעל על פי הוראותיו של המשיב, אשר אמר לו להיכנס לתא ולסגור את הווילון. בשל אווירת הפחד ותחושת האיום בה היה נתון, יתכן כי המתלונן זכר שנכנס לתא בניגוד לרצונו.
אין גם להוציא מכלל אפשרות כי המתלונן לא ברח מהתא מיד עם כניסתו אליו וכן לא קרא לעזרה הן בשל אחיזתו הכוחנית של המשיב בעורפו, והן בשל פחדו מהמשיב וההלם שבתקיפתו המינית הפתאומית והאגרסיבית, כמתואר על ידו. למרבה הצער, תופעה זו מוכרת בקרב קורבנות עבירות מין הקופאים על מקומם ומוצאים עצמם חסרי אונים למול התוקף בזמן ביצוע העבירה.
15.
בניגוד למתלונן, מחקירותיו של המשיב במשטרה עולה כי הלה שינה את גרסאותיו באשר לאירוע, וכי תשובותיו לחוקרים מעוררות, למצער, תמיהות ותהיות באשר לאמינותה.
בחקירתו הראשונה מיום 1.4.2018 הכחיש המשיב את האירוע מכל וכל, ואילו בחקירתו השניה מיום 4.4.2018, לאחר ששוחח עם עורך דינו, כמצויין בפתח הודעתו, הציג המשיב גרסה לפיה המתלונן נכנס אחריו לתא והחל לגעת באיבר מינו מיוזמתו ועל אף מחאתו. לדבריו "התא קטן 60 על 60 מה אני יכול לעשות, וזהו, יצאתי".
לשאלת החוקר, מדוע לא ברח מהתא, השיב כי הוא היה עירום. גרסה דומה הציג המשיב גם בחקירתו מיום 5.4.2018. בחקירתו מיום 8.4.2018, לשאלת החוקר מדוע חזר לחנות יומיים לאחר מכן, השיב כי חזר כדי לקנות את מכנסי הג'ינס.
שינוי זה בגרסאותיו של המשיב, אשר רק לאחר שנחשף לחלק מהחומר הראייתי נגדו, הודה בעצם קיומו של האירוע אך טען כי המעשה נכפה עליו, מצביע לכאורה על היעדר מהימנותו של המשיב.
16.
בסרטוני מצלמות האבטחה בהם עיינתי, נצפים המשיב והמתלונן נכנסים לתא בזה אחר זה, כאשר המתלונן תולה את מכנסי הג'ינס על הוו בתא ההלבשה, ולאחר מכן מי מהם סוגר את וילון התא. לאחר מספר דקות נצפים המתלונן ולאחריו המשיב יוצאים מתא ההלבשה.
בניגוד לטענת באת-כוח המשיב, אני סבור עצם כניסתו של המתלונן לתא כדי לתלות את המכנסיים עבור המשיב – לקוח בחנות – אינה מלמדת על התנהגות חריגה מצידו. זאת במיוחד לנוכח הדברים עליהם חזר המתלונן בהודעותיו, לפיהם חש מאוים מיחסו ומדבריו של המשיב.
סרטון האבטחה השני מתעד את כניסתו של המתלונן למטבחון החנות, כאשר מיד עם כניסתו ניגש המתלונן לכיור ושוטף היטב את ידיו ואת פיו. לאחר מכן פוגש המתלונן את אחראית המשמרת בחנות וכפי הנראה מספר לה מה שאירע דקות ספורות קודם לכן. בשלב זה המתלונן בוכה ורועד ללא הפסקה. ניכר כי המתלונן מצוי בסערת רגשות קשה.
17.
הודעתה של אחראית המשמרת בחנות מיום 30.3.2018, משלימה את התיעוד במצלמת האבטחה. מהודעתה עולה כי מיד לאחר האירוע הגיע אליה המתלונן:
"כשהוא כולו מבועת, בוכה ורועד, ולא מסוגל להוציא מילה על אף שניסה לומר לי משהו. הרגעתי אותו וניסיתי לדובב אותו והוא הצליח לספר לי שהוא הותקף מינית על ידי בן מיעוטים בתוך תא מדידה במחלקת הגברים. אני עצמי מאוד נלחצתי מהסיטואציה כי ראיתי אותו רועד מאוד חזק כמו במעין התקף כשאין לו שליטה על תנועות הגוף שלו. כולו רעד פשוט. והוא בכה נורא".
כאמור, אף במהלך מסירת הודעתו הראשונה במשטרה תואר כי המתלונן רעד וניכר כי הוא מפוחד למדי.
18.
לטעמי, די בכל אלו כדי ללמד על תשתית ראייתית לכאורית מספקת לצורך קיומה של עילת מעצר המבוססת על המסכת העובדתית החמורה ביותר המתוארת בכתב האישום.
בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא, וכמפורט בהרחבה לעיל, איני סבור כי יש פערים בין האמור בהודעותיו של המתלונן לבין התמונה העולה מסרטוני מצלמות האבטחה בחנות, באופן המלמד על חולשת הראיות, בוודאי לא בשלב זה של ההליך.
19.
העובדה שהמשיב שב לחנות יומיים לאחר האירוע וחיפש אחר המתלונן, כעולה מהודעתה של עובדת החנות מיום 3.4.2018, אשר ציינה כי המשיב שאל "איפה הבחור עם המשקפיים שעזר לי ביום שישי", מלמדת על מסוכנותו של המשיב, ויתכן שהיא מצביעה גם על כוונתו לשבש הליכי משפט, תוך ניסיון להדיח את המתלונן.
20.
מסוכנותו של המשיב נלמדת גם מתסקיר שירות המבחן, אשר ציין, כאמור, כי "לא ניתן לשלול קיומה של מסוכנות בתחום המין", והמליץ שלא לשחררו ממעצר.
בהקשר זה, אין בידי לקבל את קביעתו של בית משפט קמא לפיה "אין בהיעדר המלצה כדי לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט". אמנם, כפי שקבעתי בענין אחר, המלצתו של שירות המבחן אינה כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט (ע"פ 6339/16 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 7.12.2017)). יחד עם זאת, בענייננו, אני סבור כי בית משפט קמא לא פירש נכונה את האמור בתסקיר.
בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא, שירות המבחן לא נמנע מלתת המלצה , כפי שנעשה לעיתים במקרים אחרים, אלא המליץ באופן מפורש שלא לשחרר את המשיב ממעצרו. זאת, לנוכח הערכת גורמי סיכון בהתנהגותו של המשיב.
יתירה מזאת, בנמקו את החלטתו לשחרר את המשיב לחלופת המעצר המוצעת, ציין בית המשפט כי "שירות המבחן לא פסל היתכנותה של חלופה במידה ותהיה מרוחקת ובעלת יכולת לזהות מצבי סיכון". ואולם, במקרה דנן, חיווה שירות המבחן את דעתו באופן מפורש כי הערבים שהוצעו – אותם ערבים שנקבעו כמפקחים מאוחר יותר בהחלטתו של בית משפט קמא – "יתקשו לזהות מצבי סיכון", בין היתר משום ש"התקשו לראות בו [במשיב – י' א'] פוגע" ומשום שהביעו עמדות מגוננות כלפיו. לא מדובר אם כן בחלופת מעצר אחרת ובמפקחים אחרים מאלו שנבחנו על ידי שירות המבחן, ועל כן, בכך בלבד אין כדי להצדיק סטיה מהמלצתו של שירות המבחן.
21.
סיכומם של דברים, דין הערר להתקבל לנוכח קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירה על ידי המשיב, ולנוכח מסוכנותו, כפי שעולה מהתנהגותו בעת האירוע ולאחריו, וכפי שנלמדת גם מתסקיר שירות המבחן שניתן בענייננו.
אשר על כן, אני מורה על מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים נגדו.
ניתנה
היום, ז' בסיון התשע"ח (21.5.2018).
ש ו פ ט