בש"פ 3996/07 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

המשיב, כיום בן 18, עומד לדין בפני בית-המשפט המחוזי לנוער בירושלים בגין עבירות מין קשות אותן ביצע, על-פי המיוחס לו, בעודו קטין ובמשך מספר שנים, בשלושת אחיו הצעירים – שתי בנות בגילאי ארבע וחמש ובן עשר.

2.

עם הגשתו של כתב-האישום בענינו, עתרה המדינה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, וזו הפעם הרביעית בה נדרש בית-משפט זה לסוגיית המעצר. מראשית הדרך, וזאת לאור חוות-דעתו של שירות המבחן ולפיה השהות מאחורי סורג-ובריח עלולה לסכן את המשיב, נעשו מאמצים ממושכים לאיתורה של חלופה רלוונטית. תחילה נבחנה אפשרות להחזיקו במוסד טיפולי, אך הדבר לא צלח. בית-המשפט המחוזי הורה, אפוא, על שחרור המשיב למעצר-בית בבית אמו. בעקבות עררה של המדינה הורה בית-משפט זה על העברת המשיב למוסד "נווה חורש" שבחדרה. ברם, חוות-דעת שמסר המוסד מקץ זמן-מה, מצאה אותו בלתי-מתאים לכך, וזאת בשל חשש כי יפנה את דחפיו המיניים, בהם מתקשה הוא לשלוט, אל השוהים בסביבתו, לרבות עובדיו של המוסד.

בעקבות כך הונחה שוב שאלת המעצר לפתחו של בית-המשפט המחוזי, אשר קבע חלופת מעצר בבית אחותו של המשיב במודיעין עילית. ההסתייעות בחלופה זו לא האריכה ימים, מטעמיהם של האחות ובעלה, ועל כן הורה בית-המשפט המחוזי – בהחלטה נושאת הערר שבפני, שביסודה קושי אמיתי למצוא מסגרת טיפולית העונה על צרכיו המיוחדים של המשיב – כי המשיב יוחזק בתנאי מעצר-בית בבית אמו. בתוך כך הותר למשיב לעבוד מחוץ לבית בתנאים מגבילים, ולהתפלל בבית-הכנסת הסמוך לבית כשהוא מלווה באחיו הגדול ממנו במספר שנים. בית-המשפט המחוזי הורה לשירות המבחן להוסיף ולחפש חלופות טיפוליות הולמות עבור המשיב, ולהגיש לו הודעה מעדכנת.

3.

המדינה מתקשה להשלים עם החלטה זו. בעררה שבכתב ובטיעוניה על-פה מטעימה היא את המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המשיב לסביבתו, המתעצמת עוד נוכח כך שהחלופה הקיימת אינה כוללת טיפול תרופתי עליו הומלץ בעבר. מסוכנות זו, נטען, אינה מאפשרת את החזקתו של המשיב אלא בתנאי מעצר מלא. המענה המוצע לה – בדמות פיקוח על המשיב בידי אמו, אותה תאר שירות המבחן כאישה פאסיבית המתקשה בניהול משפחתה וממאנת להפנים את הסיכון הנשקף מן המשיב – אינו מספק. עוד רואה המדינה אי-צדק בכך, ששהותו של המשיב בבית-המשפחה תיאלץ דווקא את אחיו ואחיותיו – קורבנות המעשים המיוחסים לו – לעזוב את הבית. ולבסוף,

חוששת המדינה כי נוכח היעדרן של מסגרות טיפוליות הולמות, אין מ דובר

במעצר-בית לתקופה קצרה, כי אם בחלופת קבע עד לסיום משפטו של המשיב.

4.

עיינתי בחומר שהוגש, האזנתי בקשב רב לטענות הצדדים ואף ביקשתי להתרשם באורח בלתי אמצעי מן המשיב אשר נכח בדיון. לאחר כל אלה, מסקנתי היא כי בנסיבותיו של מקרה חריג וקשה זה – המשרטט תמונה של צעיר שפגיעתו הנפשית קשה היא ועמוקה, והוא בעל דחפים בלתי מרוסנים אשר יש חשש כי ישובו ויופנו כלפי סביבתו, ומן העבר האחר קיים חשש של ממש לגורלו אם יושם בבית-האסורים – אין מנוס מאישורה של חלופת המעצר שנקבעה. עם זאת, נתתי דעתי לצורך – אשר לא ניתן להפריז בחיוניותו – להרחיק את המשיב ככל הניתן מחברתם של אלה העלולים להיפגע ממעשיו. סבורני, כי ההיתר שניתן לו ליציאה לעבודה, כמו גם לתפילות בבית-הכנסת – מקומות בהם יש להניח כי יקַרו על דרכו אנשים רבים ובהם אף ילדים – לא יוכל לעמוד.

5.

אני קובע, אפוא, כי המשיב יוסיף וישהה לעת הזו במעצר-בית בבית אמו ובפיקוחה. במסגרת זו, לא תותר עזיבתו את הבית אלא לטיול יומי בן שעה אחת בחצר הבית, כשהוא מלווה בידי אחיו הגדול. יתר תנאי השחרור שנקבעו, יעמדו בעינם.

6.

עם הגשת הודעתו המעדכנת של שירות-המבחן, תשוב ערכאה קמא ותבחן אם יש מקום לשנות מהחלטה זו.