בש"פ 3999/09מדינת ישראל נ. פלוני

1.

בפניי בקשה מטעם המדינה להאריך את מעצרו של המשיב מיום 22.5.2009 בתשעים ימים, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1027/08. נגד המשיב הוגש ביום 24.2.2008 כתב אישום המייחס לו, בחמישה אישומים, עבירות של מגע עם סוכן חוץ; קשירת קשר לפשע; חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת; מתן סעד למסתנן;

מסירת ידיעה לאויב העלולה להיות לו לתועלת ובכוונה לפגוע בביטחון המדינה; ניסיון לרצח; עבירות נשק (נשיאת נשק); ומתן אמצעים לפשע.

2.

בדיון שנערך בפניי ביום 26.5.2009, הומצאה לראשונה תעודת חיסיון לסנגורו של המשיב, שנחתמה באותו היום. עקב כך, הודיע סנגורו של המשיב על הסכמת המשיב להארכת המעצר, וזאת לא לפני שהצביע על פרק הזמן המשמעותי שחלף למין מועד הגשת כתב האישום ועד חתימת תעודת החיסיון, העומד על כחמישה עשר חודשים.

3.

סבורני כי יש טעם רב בביקורתו של הסנגור, ואף בא-כוחה של המדינה הסכים לכך. בית משפט זה הדגיש לא פעם כי יש להגיש תעודת חיסיון בד בבד עם הגשתו של כתב האישום או למצער, זמן קצר לאחר מכן. עמדה על כך כב' הנשיאה ד' בייניש בבש"פ 1163/05 כבאג'ה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 21.12.2005) באמרה:

"באשר לטענות בענין תעודת החיסיון הרי שלענין זה שבנו והדגשנו לא פעם כי על התביעה לדאוג לכך שתעודת החיסיון שבעטיה אין ניתן לחשוף בפני נאשם את כל חומר החקירה, תועמד לרשות בא-כוחו עם הגשת כתב האישום או בסמוך לכך (ראו לענין זה: בש"פ 2148/97 בש"פ 2148/97

רבאייעה נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(2) 279, 283). אולם, פעם אחר פעם מתברר כי אין הקפדה על הוצאת תעודת חיסיון בעוד מועד."

פרק הזמן שחלף עד הוצאת תעודת החיסיון, וזאת ללא כל הסבר מניח את הדעת, הוא בלתי סביר ומעלה רושם בלתי-נמנע כי הוראתו של בית המשפט מושמת לאל. על התנהלות זו לבוא על תיקונה, בהתאם לקביעותיו של בית משפט זה.

4.

משדברים אלה הובהרו, ונוכח הסכמת המשיב, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 22.5.2009, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1027/08, לפי המוקדם.