בש"פ 40/06 שלווה שימשילשוילי נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) לפיה הוחלט לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.על פי כתב האישום, במהלך החודשים אוגוסט-ספטמבר 2005, או בסמוך לכך, קשר העורר יחד עם נאשם 2 ואדם נוסף, קשר לייבא סמים לישראל. תמורת היבוא אמורה היתה להסתכם ב-14,000 יורו, אשר נועדו להתחלק באופן שווה בין העורר ונאשם 2. במסגרת הוצאה לפועל של הקשר, הזמינו השניים כרטיסי טיסה מבלגיה לישראל, כאשר העורר הוא זה ששילם בעבור כרטיסי הטיסה. הם הגיעו לשדה התעופה, כשבידיהם מזוודה שהכילה 48,098 כדורי MDMA מחולקים ל-14 שקיות במשקל 11,649 ק"ג. העורר מסר את המזוודה לנציג חב' התעופה וקיבל תג זיהוי. השניים טסו לישראל והגיעו לשדה התעופה שם נתפסה המזוודה על תכולתה. השניים הואשמו בקשר לביצוע פשע, החזקה בסם שלא לשימוש עצמי ויבוא לישראל של סם מסוכן ללא היתר או רישיון, עבירות לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, סעיף 13 לפקודות הסמים המסוכנים + סעיף 29 לחוק העונשין וסעיף 7(א) לפקודת הסמים המסוכנים + סעיף 29 לחוק העונשין.

3.בית המשפט המחוזי הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים במשפטו ונאשם 2 נעצר כאמור בהסכמתו. בית המשפט קבע בעניינו של העורר כי מתקיימת דרישת הראיות לכאורה להרשעתו בעבירות המיוחסות לו. לעניין שחרורו בחלופת מעצר קבע, כי העבירות המיוחסות לו בגין יבוא סמים לישראל והחזקת הסמים שלא לצריכה עצמית בכמות הגדולה שנתפסה, מצביעות מעצם טיבן על מסוכנותו לשלום הציבור. בית המשפט הוסיף כי העורר מתגורר דרך קבע בבלגיה, וחרף העובדה כי יש לו משפחה בישראל, מאחר שמקום מגוריו הקבוע נמצא מחוץ לגבולות המדינה, יש חשש של ממש להימלטותו מאימת הדין. בית המשפט מצא כי על אף העדר עבר פלילי, וחרף בעיותיו הבריאותיות של העורר, לא ניתן להסתפק בנסיבות העניין בחלופת מעצר כלשהי.

על החלטה זו מוגש הערר שלפנינו.

4.העורר משיג על החלטת בית המשפט המחוזי, ראשית, באשר להיבט הראיות לכאורה להרשעתו. הוא טוען כי לא היה לו קשר אמיתי לעיסקת הסמים, והוא נתן את שמו רק על מנת שיופיע כתג על המזוודה, ובכך מתחיל ומסתיים חלקו בפרשה. אין שום ראיה, כך נטען, הקושרת את העורר למזוודת הסמים. המזוודה היתה שייכת לאחד, גדי בן שטרית, והוא הדין בתכולת המזוודה, וכל הבדיקות מצביעות על כך. על פי הטענה, העורר הוא בלדר תמים, אשר נקלע לפרשייה בלתי חוקית אותה ניהל נאשם 2 יחד עם גדי שיטרית ואחרים. העורר אמנם אישר כי קיבל את המזוודה לידיו ביחד עם נאשם 2, עד להגעתה לישראל, ואולם בכל אותה הדרך, לדבריו, היה זה הנאשם 2 אשר שלט למעשה במזוודה, והוא זה אשר כפה על העורר לרשום את שמו על המזוודה במסגרת הליך הרישום לפני הטיסה בנמל התעופה של בריסל. אשר למסוכנותו, טוען העורר כי על אף העובדה שהעבירות המיוחסות לו מעלות, על פניהן, חשש למסוכנות, הנסיבות הקונקרטיות של המקרה מלמדות אחרת, ואינן מצדיקות את מעצרו. העובדה כי מדובר באירוע חריג וחד פעמי בחייו של אדם מבוגר וחולני, החי בדרך כלל חיים נורמטיביים, סותרת את חזקת המסוכנות שעבירות הסמים מעלות בדרך כלל כלפי הנאשם בהן. כן הוא טוען, כי הוא תושב ישראל וכל משפחתו כאן, ואין הוא מתגורר בבלגיה, ולכן אין סכנה ממשית להימלטותו. כל אלה, לרבות מצב בריאותו המעורער, מצדיקים החלת חלופת מעצר בעניינו.

5.טוענת המדינה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים. העורר הודה כי נפגש עם נאשם 2 ועם גדי שיטרית והוצעה להם תמורה של 14,000 יורו כדי להעביר מזוודה, והוא נענה להצעה כי היה שרוי בבעיות כלכליות. הראיות מצביעות על היותו בלדר, והנאשם 2 מפליל אותו, והפללה זו נתמכת בכך שהעורר נתן את שמו לתג המזוודה. כמות הכדורים היא גדולה ביותר ומי שמעורב בהעברתה מעיד בכך על מסוכנותו. החשש להימלטותו הוא חשש אמיתי.

6.דין הערר להידחות, משאין בו ממש. אשר לראיות לכאורה – חומר הראיות קושר באופן ברור את העורר בתורת בלדר למזוודת הסמים אשר ביצע את תפקידו תמורת תשלום נאה שהובטח לו בעבור שירותיו. ההבטחה של האדם השלישי, משגר מזוודת הסמים לשלם לשניים 14,000 יורו תמורת העברת מזוודה, תוך שהעורר לוקח על עצמו להובילה לשדה התעופה ולקשור את זהותו עימה באמצעות תג זיהוי, מערבת אותו באופן ישיר ועמוק בהובלת סם בכמויות גדולות ביותר לישראל. השאלות מיהו הבעלים הפיסי של המזוודה, ומיהו זה שהניע את משלוח הסם במזוודה אינן גורעות מאחריותו של זה אשר הסכים להוביל את הסם המסוכן מארץ לארץ, וביטא בכך מעורבות ישירה בשרשרת הובלתו והפצתו של הסם המסוכן בניגוד לחוק.

7.המסוכנות העולה ממעורבותו זו של העורר בעבירת סמים רצינית אינה יכולה לעמוד בסימן שאלה. חזקת המסוכנות הסטטוטורית הנקשרת לעבירות סמים שלא לצריכה עצמית לא הופרכה במקרה זה. יתר על כן, היא מקבלת מישנה תוקף נוכח העובדה כי העורר מתגורר בבלגיה, ויש לו קשרים עם גורמים מחוץ לישראל, ובנסיבות אלה שחרורו עלול להקל על הימלטותו מן הדין.

ההיבט הבריאותי הנוגע לעורר נבחן על ידי שירות בתי הסוהר, והוצג אישור רפואי על טיפול שהוא מקבל בכלא, ועל כך כי המשך שהייתו במסגרת שירות בתי הסוהר אינה מסכנת את בריאותו.

לאור כל האמור, הערר נדחה.