בש"פ 4001/07 מדינת ישראל נ. משה פרטוש

שתי עבירות יוחסו למשיב ולאחר בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב: חבלה בכוונה מחמירה ושיבוש מהלכי משפט. במישור העובדתי נטען, כי המשיב ואחיו (להלן: המתלונן) גרים בדירת אמם המנוחה. בתאריך 27.2.06 פרץ ויכוח בין האחים, במהלכו עזב המשיב את המקום אולם שב לדירה לאחר זמן מה כשהנאשם האחר בפרשה – רפאל קדם-אבוטבול, עמו. בשלב זה ניגש המשיב למתלונן כשהוא אוחז בסכין ודקר אותו בבטנו, בחזהו, ברגלו ובידו. משהובהל המתלונן לבית החולים, נדרש היה ניתוח דחוף כדי להציל את חייו. בעקבות אותם אירועים הסתתר המשיב במשך מספר שבועות במרכז גמילה מסם, לשם הגיע אבוטבול שמסר לו את פרוטוקול הדיון שהתקיים בעניינו בבית המשפט.

כתב-האישום הוגש לבית המשפט המחוזי בתאריך 17.5.06, ובחודש יוני 2006 הוחלט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. משחלפו 9 חודשים, עתרה המשיבה בחודש שבט התשס"ז (פברואר 2007) להארכת מעצרו, ובית המשפט נעתר לבקשה. עתה עותרת המדינה בשנית להארכת המעצר. להשלמת התמונה אוסיף, כי על פי הצהרת המדינה היא עתידה לסיים את השמעת עדיה ביום 12.7.07, ואז תחל פרשת ההגנה. דא עקא, גם אם הכל יתנהל הפעם ביעילות, ספק בעיני אם בתקופת המעצר המבוקשת יסתיימו ההליכים בתיק זה, וקרוב לוודאי שתוגש בקשה להארכה שלישית.

התוצאה היא אפוא כי מדובר בשיהוי ניכר ביותר, אותו ביקש המחוקק למנוע בהוראתו של סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. נראה כי לשהוי זה תרם יומנו העמוס של בית משפט קמא, אולם כפי שעולה מפרוטוקול הדיון מיום י"ב באייר התשס"ז (30.4.07), תרמו לכך גם באי-כוחם של הנאשמים, או לפחות אחד מהם. כוונת הדברים לכך, שבית המשפט הציע מועדי דיון בחודשים מאי ויוני השנה, אולם הסנגורים התקשו לתת את הסכמתם, ככל הנראה, עקב התחייבויות אחרות שנקבעו להם.

אף שמצב זה לא רצוי, נראה כי אין מנוס ממנו, ועל כן כל שנותר לקוות הוא כי בית המשפט והסנגורים יעשו מאמץ משותף כדי לאתר מועדי דיון מוסכמים קרובים, שהרי מחיר השיהוי מונח לפתחו של המשיב בלבד.

נוכח האמור, ולאחר ששוכנעתי ששחרור המשיב בשלב זה כרוך בסכנה מוחשית לצבור, ובמיוחד נוכח עברו הפלילי המכביד, אני מחליט להאריך את מעצרו

ב-90 ימים, החל מיום 18.5.07, או עד למתן פסק-הדין בת.פ. 40142/06 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הכל לפי המוקדם.