בש"פ 4002/10 פלוני נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' י' הכהן ), מיום 23.5.2010, בה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה בעניין מעצרו.

כתב האישום

1.על-פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 20.2.2010 פגש העורר את ד.א. (להלן: המתלוננת ) על חוף ים המלח, והיא הצטרפה אליו בנסיעתו לכיוון ירושלים. במהלך הנסיעה, העורר פנה בפתאומיות לכיוון יריחו, תוך שהוא מרגיע את המתלוננת כי הוא עושה כן על מנת לרכוש אוכל. לאחר שפנה לכיוון יריחו, ביקשה המתלוננת לרדת מהרכב, אך העורר לא אפשר לה לעשות זאת והודיע לה כי הוא מתכוון להחזיר אותה לכיוון ים המלח. בסמוך למצוקי דרגות, עצר העורר את הרכב, וגרר את המתלוננת לכיוון החוף כשהיא נאבקת בו. בהגיעם לחוף, הכריח העורר את המתלוננת לשתות בירה, הפיל אותה על האדמה ונשכב מעליה. אז הפשיט העורר בכוח את המתלוננת, נגע בחזה, החדיר את איבר מינו לפיה עד שהגיע לסיפוקו, וניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה ולפי הטבעת שלה. כל זאת, תוך מאבק והתנגדות מתמדת מצד המתלוננת. לאחר מכן, קמה המתלוננת והחלה לרוץ לעבר הכביש. העורר רדף אחריה, תפס אותה וניסה להשכיבה על האדמה. לאחר מאבק, הצליחה המתלוננת להימלט מהעורר ועלתה על מכונית חולפת. במעשים אלו ביצע העורר עבירות של כליאת שווא – עבירה לפי סעיף 377 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); מעשה סדום – עבירה לפי סעיף 347(ב) וסעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין; ניסיון למעשה סדום – עבירה לפי סעיף 25 בצירוף סעיף 347(ב)(3) וסעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין; ניסיון אינוס – עבירה לפי סעיף 25 בצירוף סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין; ומעשים מגונים בכוח – עבירה לפי 348(ג1) לחוק העונשין.

החלטת בית המשפט קמא

2.בתאריך 14.3.2010 החליט בית המשפט המחוזי להאריך את מעצרו של העורר, וזאת בהסכמתו – תוך שמירת זכותו לקיים עיון חוזר בשאלת המעצר עד תום ההליכים לאחר שסנגורו יספיק לעיין בחומר הראיות. בקשה לעיון חוזר אכן הוגשה ב-28.4.2010 ובה נטען כי ישנן סתירות בגרסאות שמסרה המתלוננת, וכן כי קיימים פגמים נוספים בראיות נגד העורר בשל מחדלי חקירת המשטרה. לחלופין, נטען כי ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר, וזאת למרות שהוא תושב השטחים. בהחלטה מיום 23.5.2010 דחה בית המשפט את הבקשה בקובעו כי "אין בגרסת המתלוננת ובחומר האחר שבתיק החקירה סתירות או פירכות שיש בהן כדי למוטט את גרסתה או למצער לכרסם בה באופן שיצדיק את שחרורו של המבקש לחלופת מעצר". הבקשה לשחרורו של העורר לחלופת מעצר נדחתה אף היא, וזאת נוכח האופי החמור של העבירות המיוחסות לו ונסיבות ביצוען. מהדיון לפני עלה כי אמש נשמעה עדות המתלוננת וכי קבועה ישיבה נוספת ליום 9.6.2010 לפרשת ההגנה ולסיכומים.

טענות העורר

3.על ההחלטה הנזכרת הוגש הערר שלפני, בגדרו מבקש העורר לשחררו ממעצר בשל הקשיים הראיתיים בתיק ובשל אופן ניהול החקירה.

ראשית טוען העורר כי קיימות סתירות רבות בגרסאותיה של המתלוננת, סתירות שמכרסמות באופן ממשי בתשתית הראיתית נגדו. העורר מוסיף כי יש חוסר סבירות קיצונית בגרסתה של המתלוננת – בין היתר, בכך שנכנסה לרכב ללא התנגדות, בכך שלא ניסתה לסמן את מצוקתה לרכבים אחרים או למחסומים הצבאיים שבסביבה, ובכך שסרבה לקבל טיפול רפואי לאחר האירוע.

עוד טוען העורר כי המשטרה התרשלה בניהול החקירה באופן שמצדיק את שחרורו של העורר ממעצר במהלך ניהול משפטו. בין היתר, נטען כי לא הוצג מסמך רפואי באשר לחבלותיה של המתלוננת; כי לא נבדקו טענותיו של העורר לעניין עצירתם של השניים לשם התרעננות; או טענותיו הנוגעות לקיומה של גדר על הכביש שבגינה לא ניתן לגרור המתלוננת בכוח כפי שטענה. עוד נטען, כי נמנעה מהעורר האפשרות לשוחח עם סנגורו בראשית החקירה.

4.

המשיבה מבקשת לתמוך בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

5.

עיינתי גם אני בגרסאותיה של המתלוננת ואני סבורה שבית המשפט צדק בקביעתו כי אין בהן סתירות או פרכות שיש בהן כדי למוטט את הגרסה בשלב זה. לא הסתמכתי על הודעת העורר נוכח טענתו של בא כוחו כי הדברים לא נרשמו כהלכה, דבר המוכח מקלטת המתעדת את החקירה. אני סבורה שגרסת המתלוננת היא ראיה לכאורה מספקת בשלב זה, ואין מקום לשחרר את העורר בערובה, גם בלי קשר להיותו תושב שטחים. ראוי להדגיש גם כי המשפט קרוב לסיומו והוא מתנהל במהירות הראויה.

6.

הערר נדחה.