בש"פ 4004/01 יהונתן בוטח - עו"ד נ. משטרת לוד

1.בתאריך 1.5.2001 זומן העורר לחקירה במשטרת לוד, בשל תלונה שהגישה נגדו גרושתו. בסיום החקירה נעצר בתחנת המשטרה, ועל-פי טענתו בוצע המעצר בשל שלא היה מוכן להיענות לדרישת השוטרים, להתחייב שלא ליצור קשר, במשך 14 ימים, עם ילדיו המצויים ברשות גרושתו. העורר מוסיף וטוען, כי נכבל בידיו וברגליו, וכי קצין החקירות במשטרה סירב להביאו מיד בפני שופט.

הוא מוסיף ומציין, כי נדחף על-ידי אותו חוקר, הופל ארצה, והיה נתון להתעללות. רק למחרת היום הובא העורר לבית משפט השלום. בית המשפט החליט לשחררו בערבות, ובתנאי שלא יצא מביתו. בית המשפט התייחס גם לשאלת הבאתו של העורר לבית המשפט רק למחרת יום מעצרו, בציינו כי המשטרה אינה יכולה להיערך להבאת כל עצור בפני שופט, מיד לכשהוא מבקש לעשות כן.

על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי, וביני לביני הוגש נגדו כתב אישום, לבית משפט השלום, המייחס לו עבירות של איומים והטרדה כלפי גרושתו, ועבירות של היזק בזדון ותקיפת שוטר.

2.עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט על ידי התביעה בקשה להורות על שחרורו של העורר בערובה, ובתנאי שלא יצא מביתו עד תום משפטו. בית משפט השלום לא נעתר לבקשה זו, והורה לשחרר את העורר, בתנאי יחיד שלא יצור קשר עם המתלוננת ועם אנשי המשטרה.

בשל שהוגש כבר כתב אישום כנגד העורר, ומששוחרר העורר כאמור בהחלטתו הנוספת של בית משפט השלום, דחה בית המשפט המחוזי את הערר שהוגש מטעמו על החלטתו הראשונה של בית משפט השלום, לעניין המעצר לצורך חקירה. עם זאת, העיר בית המשפט המחוזי בשולי החלטתו, כי יש מקום לבדוק את תלונותיו של העורר באשר להתנהגות השוטרים בעת מעצרו, והורה כי עותק מהחלטה זו יועבר לעיונו של מפכ"ל המשטרה.

3.עתה שב העורר ומבקש לבחון את החלטת בית משפט השלום שבפניו הובא לאחר שנעצר לראשונה, כאמור, ומלין על כך, שבהחלטה זו לא נבחנה חוקיות הליכי המעצר במשטרה ולא נבדקה התנהגות השוטרים, וְהעובדה שנכלא במשך מ30- שעות, על פי דבריו, בטרם נתקיים הדיון בעניינו. הוא סבור, כי העובדה שהמעצר הסתיים בינתיים, אינה יכולה למנוע דיון בשאלות אלה שיש להן חשיבות ציבורית, וכי אין להתיר למעוולים לצאת ללא פגע. על בית המשפט, לדעתו, להצהיר ולומר, שלא היה מקום לעצור אותו, שלא היה מקום לאכוף עליו הליכים הכרוכים במעצר, ושהיתה חובה להביאו בהקדם בפני שופט.

4.בא-כוח המדינה מבקש למחוק את הערר על ספו, מחמת שהוא מבקש לעורר שאלה תיאורטית, והיא האם צדק בית המשפט המחוזי בדחותו את הערר על החלטת בית משפט השלום לשחרר אותו בתנאים, מקום בו תנאים אלה פגו וחלפו מן העולם, עם הגשת כתב האישום, ועוד בטרם הדיון בבית המשפט המחוזי.

ואכן, כלל הוא שאין בית משפט זה דן ברגיל בהליכים תיאורטיים, ובמיוחד כך כאשר הסעד העיקרי, שהעורר נזקק לו, בעת שהובא לבית משפט השלום לראשונה, נתייתר. הסעדים האחרים מוסיפים לעמוד לו לעורר, אך לא במסגרת בה בחר היום.

היום הודיע העורר כי הוא הגיש תלונה למשטרת ישראל על התנהגות השוטרים, אך התלונה לא טופלה כיאות. בעניין זה עומדת לו האפשרות לערער על החלטת הממונה במשטרת ישראל, או על החלטתו של כל גוף מוסמך אחר לענין זה, זאת לצד הליכים משפטיים אפשריים אחרים. אין לי ספק כי הליכים אלה יולידו בחינה יסודית של הטענות אותן מעלה העורר. על פי טיבן מצדיקות הטענות האלה בחינה כאמור.

התוצאה היא, שאין מנוס מלדחות את הערר לעת הזו.