בש"פ 4008/99 אברהם קדושים נ. מדינת ישראל

1.על העורר ועל נאשם נוסף, רפי חיים (להלן - "חיים"), הוגש בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום לפיו הואשמו בעבירות של חטיפה לשם סחיטה, סחיטה באיומים, כליאת שווא, תקיפה ואיומים. לפי הנטען, בתמצית, לא פרע המתלונן לחיים חוב של כ100,000- ש"ח. לשם גביית החוב עשו חיים, העורר ואנשים נוספים, שורה של מעשים המהווים את העבירות הנזכרות. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' סירוטה), בהחלטתו מיום 27.5.99, ציוה לעצור את העורר ואת חיים עד תום ההליכים.

העורר ערר על ההחלטה.

2.עיקר טענותיו של בא כוח העורר כוונו נגד התשתית הראייתית שעליה סמך בית המשפט המחוזי. לטענתו אין בראיות דבר שיש בו כדי להפליל את העורר. לדבריו, המתלונן עצמו אינו "טלית שכולה תכלת" ואין לסמוך על דבריו וגם חובו לחיים אינו שנוי במחלוקת. העורר, שהוא בן אחותו של חיים וסובל עדיין מתוצאותיה של תאונת דרכים קשה, לא היה שותף ממשי למעשים אלא שימש רק כנהגו של חיים, משום שבאותה תקופה נבצר ממנו לעבוד בשל אותה תאונה. בשל קשר זה עם חיים יוחסו לעורר מעשים שלא היה לו חלק בהם.

בטענות אלה אין ממש. העיון בסיכום הראיות שהוגש לעיוני וכן בנימוקי החלטתו המפורטת של בית המשפט המחוזי מלמד שיש ראיות לכאורה די הצורך נגד העורר, לגבי כל העבירות המיוחסות לו, כפי שפורטו לעיל. בא כוח העורר הצביע וחזר והצביע במהלך טיעוניו על תמיהות העולות מן הראיות. כל אלה ייבחנו, כמובן, במשפט אולם, בשלב זה, לא די בקושיות ובתמיהות כדי לקעקע את התשתית הלכאורית. מכלול זה של עבירות מעיד על מסוכנותו של העורר.

3.בא כוח העורר הציע, כחלופה למעצר, להורות על שחרורו של העורר בערובה ובתנאי שישהה במשך כל שעות היממה בבית קרוב משפחתו באילת, שהוא נכה הנוהג לשהות בביתו שיפקח על הליכותיו של העורר. באת כוח המדינה התנגדה לחלופת המעצר, אפילו תותנה באיסור להתקשר בטלפון ובפיקוח צמוד נוסף.

עיינתי ברשימת הרשעותיו הקודמות של העורר והגעתי לכלל מסקנה שאין לנקוט לגביו דרך של חלופה למעצר. על העבירות שבהן הורשע בעבר מנויות עבירות של בריחה ממשמר חוקי, תקיפה ותקיפה בתנאים מחמירים וכן איומים. עבירות כאלה מעצם טבען - כמו העבירות של חטיפה לשם סחיטה, סחיטה באיומים וכליאת שוא, שבכתב האישום הנוכחי - מעידות על העבריין שהוא איש זרוע אלים ומסוכן שצלה של האימה שהטיל על קורבנותיו לא נמוג. יתר על כן, כאשר מדובר בעבריין שחזר ועשה מעשים כאלה יותר מפעם אחת יש יסוד לחשש שיחזור עליהם פעם נוספת. מכאן החשש שהעורר לא יעמוד בתנאי השחרור, אפילו יוכבדו ואפילו ייתלו כריחיים על צווארו.

4. הערר נדחה.