בש"פ 4013/99 אברהם אל האדי נ. מדינת ישראל

1.בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת מ' דיסקין), בהחלטתו מיום 18.4.99, הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים, אחרי שהוגש עליו כתב אישום המייחס לו עבירה של התפרצות לעסק בכוונה לגנוב והיזק בזדון. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' בר אופיר), בהחלטתו מיום 2.5.99, דחה את עררו של העורר. מכאן עררו שלפני.

2.מסתבר כי העורר נתפס בכף על ידי שוטרים שעקבו אחריו סמוך לביצוע העבירות וסמוך לאחר מכן הודה במעשיו בתחנת המשטרה. יש, אפוא, ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לו. אכן, עבירות כאלה - כשהן עומדות בפני עצמן וללא נסיבות נוספות - אינן מעידות בהכרח על מסוכנות המצדיקה מעצר, אולם במקרה דנן שאני. גליון הרשעותיו הקודמות של העורר מראה כי הורשע בעבר, בין היתר, בעבירות של הריגה, שוד מזויין, התפרצות, גניבה, איומים, תקיפת שוטר, בריחה ממשמר חוקי וכן בעבירות סמים למיניהן. כמו כן ריצה בעבר עונשי מאסר לתקופות ממושכות. לפיכך אין צורך להוסיף ולבחון היבט זה של הענין שגם בא כוח העורר לא מצא לנכון להדגיש.

בא כוח העורר, וכן העורר בדבריו בדיון לפני, טענו שהסתבך במעשי העבירה הנדונים, כמו בקודמיהם, בשל התמכרותו לסמים. לפיכך ביקשו - ובכך מיקד בא כוח העורר את עיקר טענותיו - להורות על שחרורו של העורר בערובה ובתנאי שישהה במרכז החלמה לנפגעי סמים, "אור לחיים", ביפו שמנהלו הסכים לקבל אותו. בא כוח העורר הדגיש כי עוד בטרם נעברו העבירות הנדונות נקט העורר בצעדים כדי להתקבל לאותו מוסד גמילה והציע כי אורה להגיש עליו תסקיר מעצר לבדיקת החלופה.

3.ראינו שרשימת הרשעותיו של העורר - שהוא כבן 37 שנים - ארוכה ומגוונת וכי תקופות ממושכות במהלך חייו היה כלוא בבתי סוהר. יש, כנראה, גם בסיס להשערה שהלך בדרכו העבריינית, כפי שטען, בשל התמכרותו לסמים, בהשפעתה של סביבה מוכת סמים שבה גדל מילדותו. מחד גיסא, יש מקום לטענה כי עבריין שכזה אין לו תקנה עוד; מאידך גיסא, יש מקום לתקווה שאולי עתה גמלה בליבו ההכרה שעליו ללכת בדרך אחרת ולפיכך ראוי הוא שתיענה משאלתו, ובכך תהיה תקנתו ותקנתה של החברה.

לא בלב קל החלטתי, אפוא, לדחות את הבקשה להורות על הגשת תסקיר מעצר כדי לבדוק את חלופת המעצר המוצעת. הטעם העיקרי לכך הוא שבעוד ימים ספורים - ביום 27.6.99 - תתקיים בבית המשפט ישיבה להקראת כתב האישום. עריכת תסקיר מעצר - שלא ישמש לצורך גזירת העונש - היתה מעכבת את המשך ההליכים. לעומת זאת, אם יסתיים המשפט בהקדם, יוכל העורר להקדים ולקבל טיפול גמילה באחת משתי הדרכים: אם ייצא זכאי, יקבל את הטיפול במסגרת מרכז הגמילה שאליו פנה; אם יורשע ואם יגזר עליו עונש מאסר - יקבל אותו במסגרת שירות בתי הסוהר. במצב דברים זה, בהעדר תסקיר מעצר או חוות דעת מקצועית אחרת, אין לקבל את חלופת המעצר שהוצעה. למותר לציין כי הדחייה איננה חוסמת בפני העורר את דרך התיקון והשיקום שבה, לדבריו, החליט ללכת.

4. הערר נדחה.