בש"פ 4019/02 מדינת ישראל נ. יעקב חיון

1.הבקשה בפניי הינה בקשה של המדינה להאריך את מעצרו של המשיב לתקופה שנייה של שלושה חודשים, מעבר לתקופה המקורית של 9 חודשים בה הוא עצור עד תום ההליכים. המשיב הובא לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה. בכתב האישום נטען, כי ביצע עבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, סרסרות למעשי זנות, כליאת שווא, איומים, אינוס ומעשה סדום. חלקן של העבירות מיוחסות אף לנאשמים אחרים.

2.לפי כתב האישום, המשיב ונאשמת נוספת "רכשו" אישה מידי אחר ואילצו אותה לעסוק בזנות במשך חודש ימים. יום אחד, כך לפי כתב האישום, אנס המשיב את המתלוננת וביצע בה מעשה סדום. בית המשפט המחוזי ציווה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, אף שקבע כי לא קיימות ראיות לכאורה לגבי עבירות האינוס ומעשה הסדום, אלא לגבי מותר העבירות. ערר שהוגש לבית משפט זה נדחה. ביום 14.2.02 נקבע (על ידי כבוד השופטת ד' ביניש), כי מעצרו של המשיב יוארך בשלושה חודשים נוספים.

3.לטענתו של בא-כוח המשיב, המשפט אינו מתנהל בקצב ראוי וסופם של ההליכים אינו נראה לעין. מתברר, כי פרשת התביעה נסתיימה ביום 7.3.02. ישיבה שהייתה קבועה ליום 25.4.02 נתבטלה, על פי בקשתו של סנגורו של נאשם אחר. קבוע דיון נוסף ליום 13.6.02. כמו כן קבועה תזכורת ליום 20.5.02, שמטרתה לקבוע מועדים נוספים לשמיעה.

4.אכן, ככל שחולף הזמן מאז מעצרו הראשוני של המשיב, וככל שמתארכת התקופה שלאחר תשעת החודשים של המעצר, יש ליתן משקל גובר והולך לפגיעה במשיב. השאלה היא, האם לאור העבירות בהן מואשם המשיב ושלגביהן נמצאו ראיות לכאורה, יש לומר כי הגיעה העת לשחרר את המשיב. התלבטתי בעניין זה, בין השאר, בשל כך שפגרת הקיץ עומדת בשער; אם משפטו של המשיב לא יסתיים עד לפגרה, ייתכן שהמדינה תעתור להארכת המעצר פעם נוספת. במסגרת השיקולים שהבאתי בחשבון נתתי אף משקל לעובדה שלמשיב יש עבר פלילי, הכולל עבירות סמים, תקיפה, מסירת ידיעה כוזבת וניסיון לקבלת דבר בתחבולה. משהנחתי על כפות המאזניים את השיקולים המנוגדים, הגעתי למסקנה כי ראוי להיעתר לבקשה, במיוחד לאור החומרה היתרה של העבירה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות.

5.לפיכך, הבקשה מתקבלת ומעצרו של המשיב מוארך ל90- ימים נוספים החל ביום 19.5.02 או עד למתן פסק דין בת.פ.212/01 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.