בש"פ 4023/99 מדינת ישראל נ. מוראד עטון

1.על המשיב - שהוא צעיר יליד 1978 - הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים הכולל ששה עשר אישומים המייחסים לו מעשי עבירה של גניבת רכב, מסחר ברכב גנוב, פריצה לרכב במטרה לגונבו, ניסיון לגניבת רכב, חבלה במזיד וכן תקיפה. שניים מן האישומים עניינם מעשי עבירה שאותם ביצע בצוותא עם נאשם נוסף. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' הכט), בהחלטתו מיום 16.6.99, הורה לשחרר את המשיב ואת שותפו בערובה וכן קבע תנאי שחרור.

המדינה עוררת על ההחלטה לשחרר את המשיב.

2.בית המשפט המחוזי העיד על עצמו שהתלבט לא מעט בטרם נעתר לבקשה לנקוט חלופה למעצר, אולם, בסופו של דבר הכריע את הכף "גילם של המשיבים ו(ל)שלב זה של חייהם שבו עדיין ניתן אולי לתקן את דרכם".

בא כוח המשיב הרחיב את הדיבור בעניין זה והדגיש במיוחד את העובדה כי המשיב הוזנח על ידי שני הוריו, שנפרדו בהיותו כבן שנה, ובמשך שנים "הסתובב ברחובות וישן ברחובות". בעקבות מעצרו זכה בפעם הראשונה בתשומת ליבם של הוריו והיום מוכן אביו לקבל אותו ואף מסכים שישהה בביתו אם ישוחרר בתנאי "מעצר בית". לדעתו קיים חשש רציני שעל ידי מעצרו תוחמץ ההזדמנות לשקמו.

3.חזרתי ועיינתי בטענותיו של בא כוח המשיב. אין בידי לקבלן. כאמור, מדובר בששה עשר מעשי עבירה שנעברו במהלך תקופה קצרה ובתדירות גדולה, בין התאריכים 14.3.99 ו23.5.99-. יתר על כן, תוך כדי התקופה נתפס המשיב על ידי המשטרה וביום 3.5.99 שוחרר בערובה. חמישה ממעשי העבירה נעברו, אפוא, אחרי ששוחרר. בכל אלה העיד המשיב על עצמו שהוא פגע רע לציבור, אינו ראוי לאמון ולפיכך יש להגן על הציבור מפניו על ידי כליאתו מאחורי סורג ובריח. אכן, יש לקוות שהשינוי ביחסים בתוך משפחתו יעלה את המשיב על דרך חדשה של שיקום, אולם התקווה אינה מגינה ואינה מצילה.

4.לפיכך אני מבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ומורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.