בש"פ 4025/12 מאוריסיו האוזר נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ציון קאפח) בע"ח 18058-04-12 מיום 30.4.2012, בגִדרה התקבל חלקית עררם של המבקשים על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט יצחק יצחק) בת"פ 5437-08 מיום 12.3.2012, להורות על חילוט הערבות שהפקידו המבקשים על מנת להבטיח את התייצבותו למשפט של נאשם, תושב השוהה בארץ שלא כדין.

2.

המבקשים שימשו כערבים כחלק מתנאי שחרור של נאשם, תושב ששהה בארץ שלא כדין, בסכום של 15,000 ₪, לבד מהפקדה כספית במזומן בסכום של 7,000 ₪, על מנת להבטיח את התייצבותו למשפט. ביום 12.3.2012, ולאחר שכשלו המאמצים לאתר את הנאשם, הורה בית משפט השלום על חילוט הערבויות, בקובעו כי מוטלת חובה על הערב לעשות ככל שביכולתו על מנת שהנאשם יתייצב למשפט.

3.

על החלטת בית משפט השלום עררו המבקשים לבית המשפט המחוזי וטענו כי כאשר חתמו על הערבות, עשו כן לטובת הנאשם, בהיותו חבר של בנם, ואז לא ידעו על מה הם חותמים. בנוסף טענו כי המשיבה לא הודיעה להם על-כך שהנאשם, שהיה נתון במשמורת חוקית, שוחרר ממנה, ולפיכך סברו כי עודנו במאסר. בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את הערר וקבע כי המבקשים אחראים לתוצאות חתימתם בהיותם אנשים בוגרים, וכי המערכת לא צריכה לחקור אחר המניע לחתימה, שאם לא כן, לא ישוחררו בערבות חשודים או נאשמים. יחד עם זאת ציין בית המשפט המחוזי כי מאחר וכפי טענותיהם של המבקשים, למדינה יש יד ורגל באי-התייצבות הנאשם, יש להורות על חילוט מחצית מהערבות בלבד, בסך של 7,500 ₪.

4.

בבקשה שלפניי טוען בא כוח המבקשים כי העניין דנן מעורר שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם האישי של המבקשים, האם על המדינה מוטלת חובה ליידע ערב פלוני של אדם אלמוני על-כך שערבותו חזרה לתוקף מאחר ואותו אדם אלמוני אינו מצוי עוד במשמורת חוקית?

5.

נתתי דעתי על הבקשה, אך דומני כי דינה להידחות, גם מבלי צורך לקיים דיון במעמד הצדדים (סעיף 53(א1)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996). היה להם, למבקשים, יומם, לפני בית משפט השלום בתחילה, ולפני בית המשפט המחוזי בערר. בתי המשפט לדרגותיהם נדרשו לטענות המבקשים ופסקו את אשר פסקו. אדרבה, בית המשפט המחוזי צעד כברת-דרך לכיוונם של המבקשים והחליט לפנים משורת הדין, וגם מכיוון "שלמדינה יש יד ורגל באי-התייצבות הנאשם", להפחית את סכום הערבות שחולטה כדי מחצית. בתי משפט השלום והמחוזי עשו כחוכמתם על-פי שיקול דעתם, ואין הצדקה ולא תועלת בשיקול דעת שיפוטי נוסף ב'גלגול שלישי'. מן הראוי לזכור ולהזכיר את רוב חשיבותה של הערבות אשר נועדה לקחת אחריות ולא לפרוק אותה אל כתפי הזולת. הערבות חשובה מכדי שתוכל להישאר תלויה על בלימה, באופן שתוקפה יהיה תלוי בנסיבות משתנות. מבלעדי אֵמון במוסד הערבות, ובמלוא תוקפו, לא ניתן יהיה לשחרר חשודים ונאשמים ממעצר. אם בעת פקודה יתכחשו הערבים למשמעות חתימתם, לא יהיה עוד ערך לערבות.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית.