בש"פ 4026/99 מדינת ישראל נ. רמזי חמוד

1.על המשיב - שהוא צעיר יליד 1980 - הוגש כתב אישום בשל עבירות של שוד מזויין והיזק בזדון. לפי הנטען, בתמצית, נסע המתלונן במכוניתו ובתיקו סכום של כ85,000- ש"ח. המשיב חסם את רכבו של המתלונן, ומשנעצר התיז לעברו גז מדמיע דרך החלון, ניפץ שמשה ונטל את התיק. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' הכט), בהחלטתו מיום 16.6.99, החליט לשחרר את המשיב בערובה ובתנאי שחרור.

המדינה עררה על ההחלטה.

2.הטעמים העיקריים שעל פיהם החליט בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב בערובה היו גילו הצעיר, עברו הנקי "ודפוס חייו בעבר שלכאורה היה תקין והשתבש לאחרונה", בצירוף העובדה שיום אחרי שעשה מה שעשה הודה בכל פרטי האירוע, הביע חרטה והוביל את השוטרים למקום המחבוא של התיק, שמתוכו לא נטל דבר. על כל אלה חזר בא כוחו בטיעוניו לפני בהוסיפו שיש למשיב משפחה תומכת שתסייע בידיו לחזור לדרך הישר ולפיכך ראוי לנקוט חלופה למעצר.

3.לא בלב קל החלטתי להעתר לבקשתה של המדינה. אכן, נראה לכאורה כי מדובר בכשלון בלתי צפוי ואולי חד פעמי של המשיב שאורח חייו בעבר היה, כנראה, תקין ונקי מפעילויות עברייניות. אולם, למרבה הצער, מלמדת הפרשה הנדונה על תכנון מוקדם ומורכב, קור רוח, נועזות ודומה שגם על נטייה לאלימות מצידו של המשיב. כל אלה מקימים יסוד לחשש שאם ישוחרר המשיב בערובה - ואפילו בתנאי שחרור חמורים - לא יעמוד בפני מדוחי יצרו הרע ויחזור ויסכן את שלומו של אדם או את שלומו של הציבור. בחשש זה אין להקל ראש.

4.לפיכך אני מבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ומורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.