בש"פ 4030/05 מדינת ישראל נ. ליאור עמר

א.ערר מטעם המדינה לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגנית הנשיא אבידע) מיום 20.4.05 בתיק ב"ש 20459/05 לשחרור המשיב למעצר בית מלא בתנאים מגבילים.

ב.ביום 23.4.04 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד המשיב כתב אישום הכולל חמישה אישומים והמייחס לו עבירות של אינוס, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, איומים, היזק לרכוש במזיד והדחה בחקירה. לפי הנטען בכתב האישום, העבירות בוצעו במהלך כשנה, שבמהלכה היה קשר רומנטי בין המתלוננת, ילידת 1984, לבין המשיב כבן 27 כיום. לפי הנטען, בהזדמנויות שונות תקף המשיב את המתלוננת באלימות, אנס אותה, ירק עליה ואיים עליה ברצח אם תפנה למשטרה, ושבר את פומית הטלפון הנייד שלה, עת ביקשה להתקשר למשטרה ולהתלונן נגדו. לטענת המשיב, יסוד התלונה ברגשי נקמה.

ג.עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בת"פ 8098/04. ביום 20.4.04 הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע, לאחר שמצא כי יש ראיות לכאורה ונבדקו חלופות מעצר, לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בבית דודו בבאר שבע בתנאים מגבילים ובערבויות מכבידות. כפי שציין בית המשפט "במערכת היחסים.... היתה מעין מחזוריות – המשיב תקף אותה, נהג בה באלימות, איים עליה לבל תתלונן לאחר מכן התנצל ואמר לה שהוא אוהב אותה, היא מחלה לו ושבה לחיקו, ולאחר מכן היה אירוע נוסף של אלימות..."

ד.(1) המדינה טוענת, כי אין בחלופת המעצר שעליה החליט בית המשפט המחוזי כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב ובייחוד כלפי המתלוננת. בעניין זה נטען, כי עסקינן בעבירות שקיימת בגינן חזקת מסוכנות. המדינה טוענת לקיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר מכוח מסוכנות וחשש לשיבוש. באת כוח המדינה טענה בדיון, כי למשיב אין קוים אדומים ואין ליתן בו אמון. יש סתירה על פני הדברים, כנטען, בהמלצות שירות המבחן – מחד גיסא בתסקיר ראשון מיום 12.4.05 מתקשה השירות בהערכת מסוכנותו של המשיב נוכח דברי המתלוננת, מאידך גיסא, ב- 17.4.05 מוצעת חלופה. לטענת המדינה, היתה מערכת יחסים מעוותת בין המשיב למתלוננת, ואמנם אף קיימו יחסי מין לאחר מועד האונס הנטען, אך המשיב הוא אדם שאי אפשר לתת בו אמון, גם אם הערבים המוצעים ראויים כשלעצמם. באשר למצבו הרפואי של המשיב, יש לו מום לב מולד אך אין סיכון חיים.

(2) בא כוח המשיב טען, כי אכן היתה מערכת יחסים מעוותת, אך החלופה מפחיתה את המסוכנות, ומעידה קטנה ביותר תחזיר את המשיב לכלא. נטען כי למשיב מום בליבו, כאמור, שבעטיו שוחרר ממילואים, ושאמו חולה סופנית. עוד ציין כי לא אחת שוחררו אנשים לחלופה אף בנסיבות קשות יותר.

ה.עיינתי בכל החומר שהוגש. אכן אין המדובר בסוגיה פשוטה וקלה להחלטה, שכן העבירות המיוחסות למשיב מציגות מסוכנות, ובוודאי אין להקל בדאגה שהביעה באת כוח המדינה. גם בית המשפט קמא ציין את חומרת המעשים שיוחסו למשיב; ועם זאת, ולאחר שניהל הליך סדור – בכל הכבוד – של בדיקת החלופות, ולאחר ששמע את הערבים המוצעים, סבר בית המשפט כי ניתן לקבל את החלופות עליהן החליט, שכללו ערבויות בסכום 200,000 ₪ כל אחת מאת המשיב וחמישה ערבים נוספים, הפקדה של 18 אלף ₪ ושיעבוד מוניות דודיו הערבים לטובת המדינה. נקבעו תנאי מעצר בית מלאים ושהות של אחד מדודיו עם המשיב כל עת, איסור יצירת קשר עם עדי התביעה, ואיסור קשר עם כל אדם פרט להוריו ואחיותיו עד לאחר שמיעת עדותה של המתלוננת; ניתן היתר יציאה לטיפול רפואי או בקשר להליכים המשפטיים, בתאום עם הפרקליטות והמשטרה, ונקבעה הפקדת דרכון ואיסור יציאה מן הארץ.

ו.עילות המעצר קיימות וקיימת חזקת מסוכנות. טענות כנגד הראיות מקומן בהליך העיקרי. אך בית המשפט קמא סבר כי יש מקום לבדוק חלופה, והבדיקה נעשתה באורח יסודי בשיתוף שירות המבחן, עלי להביא בחשבון את התרשמותו של בית המשפט, שהשקיע בטיפול בתיק מספר דיונים ונכנס לעבי הקורה, והוא הדין למאמצי שירות המבחן. במאזן, לא בלי התלבטות, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, שכן אני מקווה כי יש בחלופה שהוצעה כדי לשים סייגים משמעותיים למשיב. לפיכך, לא אוכל להעתר לערר במובן של ביטול החלופה.

ז.(1) עם זאת, כדי להבטיח כי המשיב יעמוד בתנאי השחרור ככל משפטם וחוקתם, אחמיר במידה מסוימת את תנאי השחרור כך שההפקדה תוגדל מ- 18,000 ₪ ל- 36,000 ₪.

(2) המשיב מוזהר באזהרה חמורה לבל יפר, ולוא גם באורח הקל ביותר, תנאי מתנאי השחרור, וכי אם יעשה כן, בידי בית המשפט להשיבו למעצר. הדברים יובאו לתשומת לב המפקחים דודיו, שהם אנשי קבע לשעבר, בעלי רקע נורמטיבי ועליהם להבין את כובד האחריות.

(3) הדעת נותנת כי התביעה תפנה לבית המשפט המחוזי, לשמיעת עדות המתלוננת במועד שלא ירחק.

(4) כמו כן מתבקש שירות המבחן – שהעתק החלטה זו יובא לידיעתו – לשוחח עם המתלוננת, להסביר לה את התנאים בהם שוחרר המשיב ואת ההגבלות שהוטלו.