בש"פ 404/04 ריא מאלק מוחמד נ. מדינת ישראל

1.מאלק ריא, העורר בבש"פ 404/04 (להלן: מאלק ), ועלי שואהנה, העורר בבש"פ 529-04 (להלן: עלי ), עומדים לדין בבית משפט השלום בעכו. על פי כתב האישום שהוגש נגדם, נסעו העוררים ברכבו של מאלק ב-24.12.03 בשעת לילה. מאלק נהג ברכב ועלי ישב לצידו. במהלך בדיקת כלי הרכב במחסום משטרתי נמצא בו סם מסוג הרואין במשקל כולל של כ-21.7 גרם, המחולק ל-14 חבילות. לעוררים יוחסה החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג-1973, בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביום 31.12.04, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, וביום 5.1.04 הורה בית משפט השלום (כבוד השופט ג' נאסר) לשחרר את העוררים לחלופת מעצר. בית משפט השלום ציין כי קיימות ראיות לכאורה נגד העוררים בכך שהסם נתפס ברכב בו נסעו, והדגיש כי העוררים מסרו הסברים סותרים להימצאות הסם ברכב, וכל אחד מהם טען שהסם שייך לחברו. בית משפט השלום הוסיף וציין כי העבירה המיוחסת לעוררים מקימה עילת מעצר, אך יחד עם זאת, ובלא פירוט שיקוליו, הורה על שחרורם לחלופת מעצר בתנאים הבאים: "מעצר בית" מלא- מאלק בביתו בפיקוח רעייתו ועלי בביתו בפיקוח אביו ואחיו; הפקדת סך של 5,000 ₪; וערבות צד שלישי בסך 20,000 ₪.

3.המשיבה הגישה ערר לבית המשפט המחוזי בנצרת על ההחלטה לשחרר את העוררים לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא י' יעקבי-שווילי) קיבל את הערר ובהחלטתו מיום 11.1.04 ציין כי קיימות ראיות לכאורה נגד העוררים, וכי הם אינם חולקים על כך. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי בעבירות הקשורות לסחר בסמים הכלל הוא שיש להורות על מעצר עד תום ההליכים למעט במקרים חריגים, ומקרה זה אינו מקרה חריג נוכח סוג הסם שבו מדובר ונוכח כמותו. בית המשפט הוסיף וציין בהקשר זה את עברו הפלילי המכביד של מאלק, וכן את העובדה שנגד עלי מתנהל הליך פלילי בגין החזקת סם מסוג קנבוס במשקל 825 גרם. לפיכך, הורה, כאמור, בית המשפט המחוזי לעצור את העוררים עד תום ההליכים נגדם.

4.על החלטה זו הוגשו העררים שבפניי, שהדיון בהם אוחד. מאלק שב וטוען בעררו כי הסם שנתפס ברכבו לא היה בהחזקתו אלא בהחזקת עלי. בהקשר זה טוען מאלק כי הסם נתפס בקופסת סיגריות מסוג L&M אדומה, שהוא סוג הסיגריות שמעשן עלי, ומוסיף כי עלי סירב לעימות עמו. מאלק טוען עוד לקיומם של פגמים בחקירה, משום שלא נלקחו טביעות אצבע מקופסת הסיגריות ומשקיות הסם, ובכך נמנע ממנו להוכיח כי הוא אינו קשור לסם שנתפס. אשר לחלופת המעצר טוען מאלק כי לא היה מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום, וכי העבירה בה הוא מואשם אינה עבירה של סחר בסמים אלא עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. מאלק מציין בהקשר זה כי עבירת הסחר בסמים בה הורשע הינה משנת 1984, ולא היה מקום לזקוף אותה לחובתו. כמו כן מפנה הוא לנסיבותיו האישיות כאב לחמישה וכמפרנס יחיד.

עלי, מצדו, אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה נגדו, אך שב וטוען לחולשת הראיות לגבי העובדה שהסם היה בהחזקתו. עלי מציין כי בניגוד למאלק, שטען כי הגיע מנצרת ואסף אותו זמן קצר לפני שנתפסו, הוא הודה מיד כי באו מלוד, ועניין זה מעיד על תמימותו ועל יושרו. בהקשר זה מוסיף עלי וטוען כי לא נעשה שימוש בצו בית המשפט לקבלת פירוט שיחות טלפון סלולארי ומיקומן, פירוט שהיה בו כדי להכריע בין הגרסאות. עלי מפנה גם הוא לעובדה שלא נלקחו טביעות אצבע מקופסת הסיגריות ומשקיות הסם, ופגם זה, לטענתו, פוגע באפשרותו להוכיח את גרסתו. אשר לחלופת מעצר מציין עלי את עברו הפלילי שאינו מכביד, ואת העובדה שהעבירה בה הוא מואשם אינה עבירה של סחר בסמים אלא של החזקת סם שלא לצריכה עצמית.

5.לאחר שבחנתי את מכלול הטענות והחומר הרלוונטי, לרבות חומר הראיות שהוצג בפניי, הגעתי למסקנה כי דין העררים להידחות.

באת כוחו של עלי אינה חולקת, כאמור, על קיומן של ראיות לכאורה נגדו. בין אלה ניתן למנות את העובדה ששקיות הסם נמצאו בקופסת סיגריות מתחת למושבו של עלי (דו"ח פעולה של כאיד מולא מיום 24.12.03), ועלי עצמו הודה כי הינה שלו (הודעתו השנייה מיום 25.12.03 עמוד 3 שורה 10). עלי אף שאל את חוקר המשטרה "אם הוא יקח את התיק כמה זמן ישב בכלא" (דו"ח הפעולה הנ"ל), ובדברים אלה יש, לכאורה, משום ראשית הודאה. הסבריו של עלי באשר לטיבה של הנסיעה מהצפון ללוד, עליה העיד, לפיהם מטרתה הייתה רכישת רכב עבורו, אינם מספקים. זאת נוכח העובדה שהודה כי לעוררים לא היו פרטים של רכב ספציפי אותו ביקשו לרכוש, ונוכח העובדה שהודה כי העוררים הסתפקו בשהות בלוד וחזרו לצפון בלא שראו או בדקו כל רכב. הוא הדין באשר למאלק, אשר אף לגביו קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו ובראשן הימצאותם של הסמים ברכבו, והסתירה בין גרסתו, לפיה הגיע מנצרת ואסף את עלי דקות לפני שנתפסו, לבין גרסתו של עלי לפיה נסעו השניים ללוד. ההכרעה בין הגרסאות הסותרות שמסרו מאלק ועלי היא עניין למשפט גופו וכפי שנפסק לא אחת, שלב המעצר אינו השלב המתאים לעסוק בשאלות של משקל העדויות ובהערכת מהימנותן. מבחינה זו, העובדה שהמשטרה לא מצאה לנכון ליטול טביעות אצבע מחבילות הסם או לבצע איכון של מכשיר הטלפון הסלולארי של עלי, אין בה כדי לפעול לטובת אחד מהם במידה רבה יותר מאשר לטובת משנהו.

המעשה המיוחס לעוררים מקים חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996, וחזקה זו לא נסתרה. בנסיבות המקרה ונוכח אופי העבירה, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי באשר למעצר העוררים עד תום ההליכים נגדם.

העררים נדחים.