בש"פ 404/09 ג'זאל ג'מל נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא) להאריך את מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

ביום 2.12.08 הוגש כתב אישום נגד העורר ונגד אחיו, אסד ג'מל (להלן – אסד) (להלן ביחד – הנאשמים). הנאשמים מתגוררים בבית הנמצא בצמוד לבית בו גר המתלונן, שהינו בן דודם. על פי כתב האישום, ביום 19.11.08 בסביבות השעה 21:00, הגיע אסד לביתו של המתלונן, בו שהו המתלונן ובני משפחה נוספים. במהלך שיחה בין אסד לבין אביו של המתלונן, שהינו דודם של הנאשמים, התכעס אסד ואיים כי יביא למקום עבריינים. מהטיעונים שנפרשו בפני בית משפט קמא ובפניי מתברר, כי מוקד המחלוקת היה קשור לשאלת הבעלות על חלקת אדמה צרה הנמצאת בין שני הבתים. עקב דבריו של אסד, הורה לו המתלונן לעזוב את המקום. אסד יצא מהבית ושב לאחר דקות ספורות ובידו אקדח טעון אותו החזיק בלא רישיון. יחד עם אסד הגיע גם העורר כשהוא מחזיק בידו סכין. העורר אמר לאסד, כך לפי כתב האישום, כי יירה ולא יפחד. אסד כיוון את האקדח לעבר המתלונן ומשפחתו וירה שני כדורים לפחות. כתוצאה מהירי נפגע המתלונן ברגלו. בגין מעשים אלו הואשמו הנאשמים בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיפים 329(א)(1)-(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק), יחד עם סעיף 29 לחוק. אסד הואשם גם בעבירה של נשיאה והובלה של נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק.

3.

בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של הנאשמים עד לתום משפטם. בית המשפט המחוזי קבע, כי קיימות ראיות לכאורה המוכיחות את מעורבותם של הנאשמים במעשים המיוחסים להם. בית המשפט ציין, כי עיקר טענותיהם של הנאשמים מופנות נגד אמינות המתלונן ובני משפחתו, הצפויים להעיד בעדי התביעה. עניין זה של אמינותם, כך נקבע, עתיד להתברר במהלך המשפט ואין מקום לדון בו בגדר הליכי המעצר. עוד קבע בית המשפט, כי גם גירסתם של הנאשמים קושרת אותם לזירת האירוע. בית המשפט הוסיף וקבע, כי נשקפת מהנאשמים מסוכנות וכן קיים חשש כי יפעלו לשיבוש ראיות. חששות אלו, כך נקבע, אינם ניתנים לאיון על ידי חלופת מעצר, ועל כן אין טעם להורות על הזמנת תסקיר מעצר. עם זאת, ציין בית המשפט כי ניתן יהיה לשוב ולשקול את האפשרות לשחרר את הנאשמים לחלופת מעצר לאחר שעדי התביעה יעידו. העורר, המיוצג בהליך הנוכחי על ידי עורך דין שונה מזה שייצג אותו בפני בית משפט קמא, הגיש ערר על ההחלטה לעוצרו עד תום משפטו. יוער, כי אסד לא הגיש ערר על ההחלטה להאריך את מעצרו. לטענת העורר, התעלם בית המשפט המחוזי מקשיים משמעותיים בחומר הראיות. לטענתו, הראיות הקושרות אותו למעשים הינן חלשות ואף מנוסח כתב האישום עולה ספק אם ניתן לייחס לו את העבירות בהן הואשם. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי העורר לא הכחיש את נוכחותו בזירת האירוע.

4.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר. בחקירותיו במשטרה הרחיק העורר את עצמו מכל קשר לאירוע. לטענתו, בזמן האירוע היה הוא בביתו של דוד אחר שלו, הנמצא בסמוך. בשלב מסוים הוא שמע צעקות, יצא החוצה וראה כי יש התקהלות ליד ביתו שלו. הוא נכנס לבית ולא יצא משם. גירסה זו של העורר נסתרת בהודעות שמסרו המתלונן, אשתו, אחיו והוריו. הודעות אלו כולן קושרות את העורר לאירוע במידה זו או אחרת. העורר טוען, כי מדובר בקנוניה שנרקמה נגדו על ידי המתלונן ובני משפחתו. לטענת העורר, קיימות סתירות שונות בין ההודעות שנמסרו על ידי עדי התביעה ואלו מטילות ספק של ממש באמינותם של מוסרי ההודעות. עוד נטען, כי בהודעה הראשונה שמסר המתלונן מייד לאחר שנורה הוא לא הזכיר כלל כי העורר היה מעורב באירוע ועובדה זו נזכרה לראשונה בהודעה שמסר שלושה ימים לאחר מכן. נתון זה מטיל, לטענת העורר, צל כבד על אמינותם של המתלונן ושל בני משפחתו ומעורר חשד לתיאום ביניהם. המשיבה טוענת, לעומת זאת, כי ההודעה הראשונה שמסר המתלונן הייתה קצרה ולא ממצה, וזאת מכיוון שהיא נגבתה בבית החולים, זמן קצר לאחר שנפגע. סבורני, כי הטענות אותן מעלה העורר אינן פוגמות במסקנה כי קיימות נגדו ראיות לכאורה. שאלת אמינותם של עדי התביעה תתברר במהלך המשפט. עם זאת, בשלב זה יש בהודעותיהם כדי להקים תשתית ראייתית לכאורית נגד העורר. בהקשר זה אציין, כי אחיו של המתלונן, מוחמד ג'מל (להלן – מוחמד), מסר הודעה במשטרה בליל האירוע, בערך באותה השעה בה נמסרה הודעתו של המתלונן. בהודעתו זו אמר מוחמד, כי כאשר הגיע אסד עם האקדח היה העורר יחד איתו. העורר משמיע טענות שונות נגד אמינותו של מוחמד ואלו תתבררנה בגדר ההליך העיקרי. עם זאת, בעינה עומדת העובדה שהטענה לפיה מעורב העורר במעשים באופן כלשהו הושמעה לראשונה כבר בסמוך לאירוע.

5.

נתון נוסף השוקל לחובת העורר בשלב זה הוא הפרכתה, החלקית לפחות, של טענת האליבי שהשמיע. כזכור טען העורר במשטרה כי בזמן האירוע הוא היה בביתו של דוד אחר שלו. גירסה זו אושרה הן על ידי הדוד והן על ידי רעייתו. אולם, לפי הגירסה של הדוד ושל רעייתו במשך חלק מהזמן היו בביתם גם אסד ואח נוסף שלהם ששמו נוואף. דא עקא, שהעורר טען בחקירתו שמלבדו היו בבית רק דודו ודודתו. כמו כן, הן אסד והן נוואף מכחישים כי היו במקום. לטענת בא כוחו של העורר, ניתן להסביר סתירה זו ברצונו של העורר להגן על אחיו. לשיטתו, גרעין האליבי לא הופרך. טענות אלו תיבחנה כמובן במהלך המשפט, אולם בשלב זה ניתן לראות בסתירות בין הגירסאות משום חיזוק נוסף לראיות נגד העורר.

6.

טענתו האחרונה של העורר היא כי היה מקום לאמץ את חלופת המעצר שהציע, הכוללת מעצר בית מלא במקום מרוחק. בית המשפט המחוזי קבע, כי בשלב בו נמצא המשפט אין מקום לשקול חלופת מעצר. סבורני, כי בשלב זה אין להתערב בקביעה זו. העבירות המיוחסות לעורר בוצעו לכאורה על רקע סכסוך בין בני משפחה מורחבת. עדי התביעה מוכרים היטב לעורר. בנסיבות אלו, נשקף חשש ממשי לשיבוש ראיות ולהשפעה על עדים. בית המשפט המחוזי קבע, כי לאחר שיישמעו עדי התביעה ניתן יהיה לשוב ולשקול את שאלת השחרור לחלופה. בנסיבות העניין, נראה לי כי זהו איזון נכון. לאחר שיעידו העדים המרכזיים, יוכל העורר להגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטה לעצור אותו עד תום ההליכים. אם תוגש בקשה כזו, יבחן בית המשפט האם קטן החשש לשיבוש ראיות והאם הגיעה העת לשחרור לחלופת מעצר. מובן, כי אין בדבריי אלו כדי להביע עמדה בשאלה זו. אוסיף, כי בדיון שהתקיים בפניי נמסר לי כי קבועות שלוש ישיבות הוכחות במהלך חודש זה. יש לקוות, אפוא, כי סוגיית השחרור לחלופה תיבחן בעוד זמן לא רב.

7.

בכפוף לאמור, הערר נדחה.