בש"פ 4042/05 דוד ברום נ' מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לעצור את העורר עד גזירת דינו. העורר הורשע בעבירות של מעשה סדום ומעשה מגונה ב- 1997. באותו יום בו הורשע נקבע מועד למתן גזר דינו. הדיון בגזר הדין לא התקיים שכן העורר נמלט ולא התייצב לדיון. הוא הוכרז כעבריין נמלט ורק כעבור שבע וחצי שנים הגיע אתמול ארצה בזהות בדויה ונעצר בכניסתו לישראל. הוא ביקש את שחרורו בערבות. בית המשפט המחוזי סירב לבקשה והורה על מעצרו עד גזירת דינו. בערר, מבקש ב"כ העורר כי מרשו ישוחרר בערבות גבוהה, כדי שיוכל לחגוג את חג הפסח בקרב בני משפחתו.

נוכח נתוני העניין המדברים בעד עצמם, לא ניתן להיענות לערר. העורר מעיד על עצמו כי לא ניתן לתת בו אימון כי אם ישוחרר יתייצב לגזירת דינו, ובנסיבות העניין, נוכח התקופה הארוכה שחלפה מאז הורשע, ונוכח כניסתו לישראל בזהות בדויה, כל ערבות כספית לא תספק את הביטחון הנדרש מפני שיבוש הליכי המשפט על

ידו ומפני הימלטות נוספת על ידו; לאור האמור, גם חג הפסח אותו יצטרך לחגוג בכלא אינו עילה המצדיקה את שחרורו בתנאים.

אי לכך, אני מאמצת את קביעות בית המשפט המחוזי ודוחה את הערר. אני מצטרפת להמלצות בית המשפט המחוזי כי ייקבע מועד מוקדם למתן גזר דינו של העורר, וכי ייעשה בשירות בתי הסוהר ככל הניתן על מנת לאפשר לעורר לקיים את ליל הסדר כהלכתו בהיותו נתון במעצר.