בש"פ 4047/16 בש"פ 4047/16

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) להארכת מעצרו של המשיב, הארכה ראשונה, מיום 4.6.2016, ב-90 ימים או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 5653-09-15 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.

נגד המשיב, יליד 1.5.1997, ביחד עם נאשם נוסף, הוגש ביום 4.9.2015 כתב אישום שמייחס להם עבירות של שוד מזוין בחבורה וקשירת קשר לפשע. נטען בכתב האישום שהנאשמים, ביחד עם חברם הקטין (להלן: הקטין ), קשרו קשר לשדוד מכשיר טלפון נייד. ביום 29.8.2015 בשעת בוקר מוקדמת פגש המשיב בעודו בגילופין את המתלונן ליד מרכז מסחרי בראשון לציון. בהמשך ביקש המשיב מהמתלונן להראות לו את הטלפון הנייד שהחזיק בידו, אלא שהמתלונן סירב והכניס את הטלפון הנייד לכיס מכנסיו. באשר לקשר הנטען, בעוד המשיב והמתלונן משוחחים, התקרבו הנאשם הנוסף והקטין לעברם, גם הם בגילופין. בשלב זה המשיב אחז בחוזקה את המתלונן בצווארו עד שגרם לו לשבריר שנייה של עילפון; והקטין מצידו הוציא את המכשיר הנייד מכיס מכנסיו של המתלונן. מיד לאחר מכן השלושה נמלטו עם המכשיר.

עם הגשת כתב האישום נגד המשיב הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים. נטען לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, ודי אם נזכיר את סרטון מצלמות האבטחה, דוח הפעולה של השוטרים ומסדר זיהוי שבו זיהה המתלונן את המשיב. ואמנם המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה. באשר לעילת מעצר, כזו קיימת במקרה דנן מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים בגין המסוכנות הנלמדת מנסיבות האירוע ועברו הפלילי של המשיב. בהקשר זה ייאמר כי חרף גילו הצעיר, הספיק המשיב לצבור 13 עבירות לחובתו בין השנים 2011–2013, בעודו קטין, וביניהן עבירות אלימות ורכוש. עוד עולה מתסקיר ומתסקיר משלים שניתנו בעניינו של המשיב כי הלה מתקשה בקבלת סמכות והצבת גבולות וכי אף קיים סיכון גבוה להפרת תנאים ולהתנהגות אלימה חוזרת במקרה שישוחרר לחלופת מעצר, אלא אם כן תימצא חלופה מתאימה שתהווה מענה הולם בהינתן כל האמור. החלופה שהוצעה בבית הוריו או בבית אחותו נמצאה לא מתאימה משנקבע שאלה אינם מהווים עבור המשיב דמויות סמכותיות או ממתנות. על כן שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר ובית המשפט המחוזי הורה על מעצרו עד תום ההליכים.

עתה, כאשר בית משפט זה נדרש לבקשה להארכת מעצר, שומה עליו לשקול את מסוכנותו של המשיב מהצד האחד ואת קצב התקדמות ההליכים מהצד האחר. לעניין המסוכנות, דומה כי נסיבות המעשים המיוחסים למשיב בחבורה בצירוף עברו הפלילי מדברים בעד עצמם. יוסף לכך כי העבירות המיוחסות למשיב בוצעו בעת שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בן 6 חודשים ולא היה בכך כדי להרתיעו. באשר להליכים בתיק העיקרי, גם אם חלו עיכובים – אין לומר שלא חלה התקדמות במשפט; ההוכחות בעיצומן, ואם לא יהיו "הפתעות" נראה שהתיק נמצא בישורת האחרונה. הוא קבוע לגמר פרשת התביעה ופרשת ההגנה ביום 4.7.2016, ולסיכומים בעל פה ביום 7.7.2016, הכל במסגרת הארכת המעצר המבוקשת. במצב דברים זה, ולעת הזו, אינני סבורה כי האיזון מורה על שינוי במעצרו של המשיב. על כן, הבקשה מתקבלת ומשמע שמעצרו של המשיב יוארך כאמור ברישא להחלטה, מיום 4.6.2016, ב-90 ימים או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 5653-09-15 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם. כפי שנאמר בהחלטות קודמות, הן בבית המשפט המחוזי והן בבית משפט זה, שעה שנדחה ערר על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים (בש"פ 492/16, השופט י' עמית ), פתוחה בפני המשיב האפשרות לפנות בבקשה לעיון חוזר ככל שיהיה בידו להציע חלופה הולמת שיהיה בה כדי להפחית באופן משמעותי את מסוכנותו.