בש"פ 4051/00 יצחק אלקיים נ. מדינת ישראל

העורר נהג במכונית שהיתה מעורבת בתאונת דרכים קטלנית. הוא עומד לדין פלילי, בעקבות תאונה זאת, באשמה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית (של נהגת במכונית בה התנגש) ונהיגה רשלנית אשר גרמה לחבלה של ממש (לשני נוסעים במכונית אחרת). בית המשפט לתעבורה נתבקש לפסול את רשיון הנהיגה של העורר על פי סעיף 46 לפקודת התעבורה. בית המשפט אמר כך:

"המשיב נוהג משנת 91, לחובתו 15 הרשעות קודמות, עובדה המצביעה על אורח נהיגתו.

אני סבורה כי נסיבות התאונה והאופן בו התרחשה התאונה מצביעים על היותו מסוכן לציבור ועל כך שהמשך נהיגתו עשוי לפגוע בציבור המשתמשים בדרך. נגד המשיב הוגש כתב אישום בבית משפט זה המייחס לו גרימת מוות ברשלנות ונהיגה רשלנית שגרמה לחבלה של ממש ואני סבורה כי אכן יש בידי התביעה ראיות מוצקות להוכחת אשמתו של המשיב וכי המשך נהיגתו עשוי לסכן שלום הציבור ובטחונו במיוחד כשמדובר בנהג מקצועי".

לפיכך החליט בית המשפט לתעבורה לפסול את רשיון הנהיגה של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

העורר הגיש ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי יש ראיות לכאורה להוכחת האישום נגד העורר, וכי גם ההרשעות הקודמות שלו בעבירות תעבורה מלמדות כי המשך נהיגתו תסכן את שלום הציבור, ולפיכך דחה את הערר.

זהו ערר על ההחלטה של בית המשפט המחוזי. אין בערר ממש. בית המשפט לתעבורה הסביר היטב מדוע יש בסיס לפסילת הרשיון של העורר, ההסבר מקובל גם עלי, ואיני רואה טעם לחזור עליו או להוסיף דברים ללא צורך.

לפיכך אני דוחה את הערר.