בש"פ 4053/01 שרון מזרחי נ. מדינת ישראל

כתב האישום מייחס לעורר עבירות של אחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עשיית עסקה אחרת בסם מסוכן, שיבוש הליכי משפט, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הדחת עד בדרך של איומים והפחדה, ושיבוש מהלכי משפט.

עם הגשת כתב האישום ביקשה התביעה להורות על מעצרו של העורר עד תום משפטו, ובית המשפט נעתר לבקשה.

כנגד החלטה זו מופנה ערר.

העורר טוען, כי הראיות העומדות לחובתו הן בעיקר עדותה של בחורה שהיתה בחברתו בעת שנעצר בדירה, שבחצר הסמוכה לה נמצאו סמים מסוכנים. עדות זו, הקושרת את העורר לסמים שנתפסו, אינה ראויה לאמון, לדעתו, ומכל מקום, אין בה די, בשלב זה של ההליכים, כדי להצדיק את מעצרו.

ביום 18.3.2001 הקישו השוטרים על דלת דירתו של העורר, על מנת לערוך בה חיפוש לגילוי סמים מסוכנים. לאחר שהקישו על הדלת, נשמע קולה של בחורה שהודיע כי היא מתקלחת, והיא פתחה את הדלת רק לאחר זמן. כשנפתחה הדלת, הבחינו השוטרים בעורר, כשידיו טבולות באבקת טלק לבנה. העורר הודיע לשוטרים, כי הוא לא מתגורר עוד בכתובת שבה נמצא, כי זה ביתה של הבחורה שעמו, שהיא יצאנית, וכי הוא בא רק כדי לקיים יחסי מין במקום. בדירה עצמה לא נמצאו סמים מסוכנים באותו חיפוש, אולם העורר הציע לשוטרים לבוא עמו למקומות אחרים בתל-אביב ובבת-ים, שם החביא, כך אמר להם, סמים מסוכנים. צוות השוטרים יצא לסיור עם העורר בכתובות שהציע, אך במהלך הסיור, שנתמשך זמן של ממש, לא נמצא דבר.

מאוחר יותר, נערך חיפוש בחצר הבית בו היה מצוי העורר, ונתגלו בה שלוש שקיות המכילות סם מסוכן מסוג הרואין, אחת במשקל 56.1 גר', השניה במשקל 61.6 גר', והשלישית במשקל 716.4 גר'. העדה שהיתה עם העורר בדירה בעת שנעצר מסרה שלוש הודעות במשטרה, ורק בשלישית הפלילה את העורר. על פי עדותה, כשבא העורר לדירה, הביא עמו 2 שקיות שהכילו סם מסוכן, שקית אחת מסר לידה כדי שתסתיר אותה בחצר הבית ותמסור אותה לאדם שאמור היה לבוא לקבלה, שקית שניה הניח על אדן החלון באמבטיה, על מנת שיוכל להשליכה, לעת מצוקה. היא העידה, כי משהתדפקו השוטרים על דלת הדירה, השליך העורר את השקית שעל אדן החלון, החוצה, וכי היא עצמה, לאחר ששוחררה ממעצר, נטלה את השקית הקטנה, שקודם הטמינה בחצר, ושמה אותה בארנקה, שם אכן נמצאה השקית, בחיפוש שערכו השוטרים למחרת היום.

הסניגור טוען, כי לא ניתן לקשור את העורר לסמים שנמצאו בחצר הבית, כי אין לסמוך על עדותה של מי שנמצאה עמו בשעה שנעצר, בשל שהעדות אינה אחידה. הסניגור מלין על החלטת בית המשפט המחוזי, שקבע כי ניתן לקשור את העורר לפחות לאחת משקיות הסם שנתפסו כאמור.

לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. בתיק המשטרה מצויות לכאורה ראיות, שמשקלן ייבחן בבוא העת, ושיש בהן כדי להקים עילת מעצר. די בעובדה שקיימת תשתית ראייתית המלמדת על העובדה, כי העורר ביקש לשבש הליכי חקירה ומשפט, ואיים, לאחר שנעצר, על עדת התביעה לבל תפליל אותו, כדי ללמד על מסוכנותו ועל העדר האפשרות לבחור בחלופה אחרת למעצר.

התוצאה היא שהערר נדחה.