בש"פ 4054/01 שלמה פנסו נ. מדינת ישראל

ביום 1.4.2001, מכר העורר סם מסוכן מסוג MDMA , לאשה, שלימים נתגלתה כסוכנת סמויה של המשטרה. הוא הובא לדין באשמת סחר בסם מסוכן, והתביעה בקשה להורות על מעצרו עד תום משפטו.

בית משפט השלום נעתר לבקשה, ובית המשפט המחוזי מיאן לקבל ערעור על ההחלטה. הערר היום מפנה כנגד החלטת בית המשפט המחוזי.

העורר טוען, כי הוא היה נתון להדחה חמורה ובלתי הוגנת, כלשונו, מצד השוטרת הסמויה, כי הקשר בינו לבינה נוצר ביזמתה, וכי היה זה קשר בעל אופי של חיזור מצדה. בית משפט השלום היה סבור אחרת, ולמקרא חומר הראיות הוא קבע, כי לא התרשם שהופעלו על המשיב פיתויים אישיים, וכי אף שהשוטרת רמזה לקיום קשר אפשרי בין השניים, הרי העורר, כשנמסר לו מפיה מי שלחה אליו, הבין מיד כי היא באה לרכוש ממנו סמים, ודרש ממנה תמורה מלאה בגין הסמים המסוכנים. נקבע, כי המדובר בעסקת סמים שתוזמנה היטב, שבוצעה כמעט כלאחר יד, ובנסיבות שאין בהן כדי להפחית מן המסוכנות, הנלמדת מעצם מהות העבירה, ומהתנהגות העורר.

בית המשפט המחוזי אישר את מסקנותיו של בית משפט השלום, ואף הוסיף כי כנראה מדובר בנוהל קבוע בו מופנים אנשים אל העורר, לרכישת כדורי סם. אף אני סבור, כי אין פגם בהחלטת בית משפט השלום, להורות על מעצרו של העורר עד תום משפטו. את שרשרת הפצת הסמים המסוכנים יש לגדוע באבה, ואחת הדרכים לעשות כן היא להגביל, עוד בטרם משפט, את חירותו של סוחר הסמים. ברגיל אין די בחלופה למעצר על פיה ישהה בביתו, שהרי סוחרי הסמים אינם זקוקים למקום קבוע מראש, להציע בו את מרכולתם למכירה.

הערר נדחה.