בש"פ 4055/01 מדינת ישראל נ. מנשה חודבקשייב

1.זהו ערר של המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע אשר הורה על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים.

נגד המשיב הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של מעשה מגונה, כליאת שווא וסחיטה באיומים, ועבירה אחת של מעשה סדום. על פי הנטען בכתב האישום, בבוקר יום 29.4.01 נעל המשיב את שכנתו (להלן: "המתלוננת") בביתו ואיים עליה שיפרסם פרטים לגביה, שיפגעו בשמה הטוב ובצנעת הפרט שלה, אם לא תקיים אתו יחסי מין. עקב איומים והפעלת לחץ מצדו של המשיב, התפשטה המתלוננת, המשיב השכיבה במיטה בחדר השינה, פיסק את רגליה בכוח ומישש בידו את איבר מינה וחזה לשם סיפוקו המיני. לאחר מכן, כך על פי כתב האישום, החדיר המשיב את איבר מינו לתוך יה של המתלוננת.

באישום השני הואשם המשיב, כי מאוחר יותר באותו היום נכנס לדירתה של המתלוננת, ודרש ממנה להגיע שוב לדירתו כדי לשוחח. המתלוננת אכן שבה לדירתו של המשיב, שם, כך על פי הנטען, אחז המשיב בידה בכח, נעל את דלת הבית, הוביל אותה לחדר השינה ודרש ממנה להתפשט ולשכב במטה. לאחר מכן רכן עליה שלא בהסכמתה, חיכך גופו בגופה לשם סיפוקו המיני וזאת תחת תחנוניה של המתלוננת כי יניח לה. לבסוף, התיר המשיב למתלוננת לעזוב את המקום, תחת איום כי לא תספר על המקרה דבר פן יבולע לה ולמשפחתה.

2.בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ב' אזולאי) דחה את בקשת המדינה לעצור את המשיב, והורה על שחרורו בתנאים מגבילים. לגבי קיומן של ראיות לכאורה קבע כי "לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים, נראה לי שחומר הראיות עומד במבחן הראיות לכאורה, עם סיכויים סבירים להוכחת האישום מעבר לכל ספק סביר. מאידך גיסא, נראה לי שחומר הראיות מעורר מספר בעיות שיש בהן כדי להותיר ספק ביחס למוצקות הראיות".

3.ככל שיכולתי לרדת לכוונת הדברים, ניתן ללמוד מהם כי נתעוררו בלבו של בית משפט קמא ספיקות בשאלה, אם הראיות שבאו לפניו מספיקות כנדרש בשלב זה של ההליכים, כדי להצדיק את מעצרו של המשיב. ואכן אף נציגת המדינה אישרה בפנינו כי עדות המתלוננת מעוררת תמיהות מסוימות. לדעתה ולדעת הסניגור כיוון בית המשפט המחוזי דבריו לכך שחומר הראיות מצביע על ראיות לכאורה במובן ה"טכני" בלבד. בנסיבות אלה ולאור האמור , לא שוכנעתי שיש מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, למעט עניין אחד, בחלופת המעצר שנקבעה למשיב כדי להרחיקו מן המתלוננת, התיר בית משפט קמא למשיב לצאת את מקום שהותו לצורך יציאה לעבודה, היתר זה מבוטל. המשיב לא יצא את פתח הבית אליו נשלח על ידי בית המשפט, אלא באישור שילטונות התביעה או המשטרה.

בכפוף לכך ישוחרר המשיב בתנאים שנקבעו בבית המשפט המחוזי.