בש"פ 4063/13 פלוני נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ת' בזק רפפורט) מיום 5.6.2013 בתיק מ"ת 53636-04-13, במסגרתה הורה בית המשפט על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

1.

נגד העוררים, בני זוג, הוגש ביום 29.4.2013 כתב אישום בגין עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הדחה בעדות והפרת הוראה חוקית. לפי הנטען בכתב האישום, העבירות המיוחסות לעוררים התבצעו על רקע הליך פלילי המתנהל נגד אחיו של העורר בגין עבירות מין חמורות שביצע לכאורה בבתו, בעת היותה קטינה (להלן: המתלוננת ). נטען כי משעה שהוגש כתב האישום בעניינו של האח, הייתה המתלוננת נתונה ללחצים רבים מצד בני משפחתה בניסיון להניאה ממתן עדות. העוררים מצידם, ערכו מספר פגישות עם המתלוננת שעה שיתר בני משפחתה ניתקו עימה קשר. במסגרת פגישות אלו, כך נטען, שכנעו אותה העוררים לעזוב את הארץ ובכך להימנע מלהעיד במשפט נגד אביה. בין היתר נעשה שימוש במכתבים שנכתבו על ידי אביה של המתלוננת מהמעצר בו שהה, וכן במכתב מסבה של המתלוננת הרצוף האשמות נגדה, תוך שהעוררים מזהירים כי הסב עלול למות אם תמשיך במעשיה. כמו כן הובטח לה כי אם לא תמסור עדותה, הפרקליטות תאלץ לחתום על הסדר טיעון ואז היא תוכל לשוב לישראל, לחיק משפחתה. תחת לחצים אלו, יצאה המתלוננת מישראל ושהתה בחו"ל מספר חודשים, בחלקם הייתה בליוויה של העוררת, כאשר נסיעותיה ממומנות על ידי העוררים ובני משפחה נוספים עימם לכאורה קשרו קשר העוררים לביצוע העבירה.

מכתב האישום עולה כי המתלוננת שמרה עם העוררים על קשר רציף לאורך שהייתה בחו"ל. כאמצעי לחץ, סייעו השניים לכמה מבני משפחתה, אשר ניתקו קשר עימה עד אז, ליצור איתה קשר ולהביע את תמיכתם והערכתם כלפיה. נטען כי המתלוננת פנתה לעוררים מספר פעמים בבקשה לחזור לישראל והשניים מנעו ממנה לעשות זאת, תוך שהזהירו אותה כי חזרתה תסבך גם אותם ותביא להרס של משפחה נוספת. משכלו כל הקיצין, פנתה המתלוננת ישירות למשטרה, מבלי לדווח על כך לעוררים, בבקשה שיסייעו לה לחזור לארץ. יצוין כי במהלך התקופה נעצר העורר לחקירה לתקופה קצרה, וכן ביום 4.1.2013 נעצרה ונחקרה העוררת, ושוחררה בתנאי שלא תיצור קשר עם העורר, תנאי שהופר על ידה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של העוררים עד תום ההליכים, אשר התקבלה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.5.2013. במסגרת ההחלטה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עבירת הדחה בעדות, וכי אין חלופת מעצר אפקטיבית בעניינם של העוררים. עוד נקבע כי קיים חשש ממשי לשיבושים נוספים של המשפט הן מצד העורר, אשר הכחיש בחקירותיו כל קשר לפרשה ולעוררת, והן מצד העוררת, אשר שהתה בחו"ל בזמן שהמשטרה חיפשה אחריה, ואף הפרה תנאי שחרור. בעקבות ערר שהוגש על החלטה זו לבית משפט זה, הורה כבוד השופט שהם על הגשת תסקירי מבחן בעניינם של העוררים והחזרת התיק לבית המשפט המחוזי לשם בחינת אפשרות לשחרורם לחלופות מעצר. ביום 5.6.2013 החליט בית המשפט המחוזי בשנית לעצור את העוררים עד תום ההליכים נגדם. זאת, בהתבסס על תסקירי המבחן אשר באו בהמלצה שלילית בעניינם של העוררים, תוך קביעה כי מהתנהלותם לאורך ההליכים ניתן ללמוד על קיומו של סיכון ממשי להישנות העבירות בעתיד וכן לשיבוש ההליך הנוכחי. כמו כן נפסלו כל חלופות המעצר שהוצעו.

מכאן הערר שלפניי.

3.

העוררים טוענים כי מדובר בנסיבות הדחה קלות יחסית בהיעדרם של איומים או כפייה. לטענתם, ההחלטה אם להעיד נגד האב או לנסוע לחו"ל הייתה של המתלוננת בלבד, כמו גם בחירתה לחזור לארץ והעוררים אך הביעו תמיכה בהחלטתה מתוך דאגה לשלומה. נטען כי העוררים קיימו קשר עם המתלוננת ושימשו עבורה אוזן קשבת שעה שהייתה מנודה ומגורשת מביתה. העוררת סיפרה למתלוננת על הנעשה במשפחתה ועל מצבו של הסב לבקשתה של המתלוננת עצמה. בנוסף, בא כוח העוררים מבקש להדגיש את יחסה החיובי של המתלוננת אליהם ואת העובדה שהיא אסירת תודה להם על עזרתם, לטענתו. יתר על כן, טוענים העוררים לכשלים בתסקירי המבחן שהוגשו בעניינם, ולפגמים בהתנהלותו של שירות המבחן בעריכת התסקיר. נטען כי המפקחים שהוצעו הם אנשים נורמטיביים, אשר מחלקם התרשמה קצינת המבחן לחיוב, ולמרות זאת קבעה כי לא יוכלו לתפקד כמפקחים. העוררים סבורים כי קצינת המבחן שגתה בהבנת הרציונאל העומד מאחורי מעצרם, כאשר התמקדה בהפרדת העוררים זה מזו, בעוד שמטרת המעצר, לכל הדעות, הינה הרחקתם מהמתלוננת. כמו כן, נטען כי היה על שירות המבחן לבחון את עמדתה ומצבה של המתלוננת, כפי שנהוג לעשות במקרים מהסוג הנדון. לעמדת העוררים, לאור הבעייתיות הרבה בתסקיר היה על בית המשפט להיעתר לבקשתם ולבחון בעצמו את המפקחים. במישור עילת המעצר טוענים העוררים כי מששבה המתלוננת לארץ וקיבלה החלטה עצמאית להעיד במשפט שמתנהל נגד אביה, אין לעוררים כל אינטרס לחבל ברצונה זה, ובפרט כאשר לשם כך נדרשים מאמצים רבים שכן המתלוננת נמצאת במקום מסתור בפיקוח הדוק של המשטרה. כמו כן, מבקשים העוררים לתת משקל לנסיבותיהם האישיות, לרבות העובדה שמדובר באנשים נורמטיביים, נעדרי עבר פלילי אשר מגדלים יחדיו 9 ילדים. מעבר לשלילת חירותם, שהותם במעצר פוגעת קשות בילדיהם ובעסק המשמש לפרנסתם, שהינו על סף קריסה לאחר שישים ימים בהם שוהים העוררים במעצר.

4.

המשיבה מציגה תמונת מצב שונה מזו של העוררים. נטען כי המתלוננת לא שהתה מחוץ לישראל מרצונה החופשי, אלא שפעולותיה נבעו מלחצים ומפחדים שנטעו בה העוררים שהציבו לה שתי ברירות: להמשיך את ההליכים נגד אביה ולשלם את המחיר על הפגיעה במשפחתה, או לעזוב את הארץ. העוררים קצבו למתלוננת יום-יומיים לקבל החלטה. זה הרקע לעזיבתה את הארץ, כך הטענה. גם כשהמתלוננת רצתה לחזור לישראל היא ביקשה את רשותם של העוררים, ואלו שכנעו אותה שהדבר יסבך גם אותם ויגרום להרס המשפחה. לעניין יחסה לעוררים נטען כי בתחילה אכן חשבה המתלוננת שהעוררים רוצים לעזור לה, אולם מאוחר יותר הבינה שאינם פועלים לטובתה. בנוסף, המשיבה סבורה שמדובר בכתב אישום חריג ביחס למקרים של הדחה בעדות. מעשי העוררים משתרעים על כשנה, ומלווים באמצעים מתוחכמים תוך ניצול רגישותה של המתלוננת למשפחתה ומצבה הנפשי הקשה ממילא. לעניין שחרור לחלופת מעצר, מפנה המשיבה לתסקירים השליליים בעניינם של העוררים המעלים מספר חששות, וביניהם שיבוש ההליכים במשפט של האב ושיבוש ההליכים בתיק הנוכחי. בנוסף, אופן ביצוע העבירה ושיתוף הפעולה בין העוררים מלמדים כי מסוכנותם גבוהה במיוחד כאשר יש ביניהם קשר, ומכאן שנדרשת הפרדה מלאה ביניהם גם אם יוחלט לשחררם לחלופת מעצר.

5.

בראש ובראשונה, יש להבהיר את חומרת המעשים המיוחסים לעוררים. בניגוד גמור לטענות העוררים, מדובר בעבירת הדחה בעדות מן החמורות ביותר. חומרת המעשים באה לידי ביטוי במספר היבטים: ראשית, מידת התחכום וכמות המשאבים, כספיים ואחרים, שהושקעו בביצוע ההדחה. כתב האישום מתאר פעולה מתוכננת ומאורגנת, המשלבת מספר גורמים ואמצעים רבים להפעלת לחצים. נטען כי העוררים לא חדלו ממעשיהם עד שהמתלוננת זעקה לשוב לביתה. הכספים והאנרגיות שלכאורה השקיעו העוררים בהרחקתה של המתלוננת מהמשפט בו היא אמורה להעיד, משקפים רצון חזק למנוע את עדותה. היקפן, התמשכותן ואופן ביצוען של העבירות המיוחסות לעוררים מלמדים כשלעצמן על מסוכנותם.

שנית, הרקע לביצוע העבירה הוא חמור ביותר, לנוכח העבירות בהן מואשם אביה של המתלוננת ואשר לגביהן אמורה המתלוננת להעיד. המציאות מלמדת כי במקרים של עבירות מין במשפחה, חשיפת המקרה על ידי הקורבנות אינה פשוטה כלל ועיקר, ופעמים רבות הדבר לוקח זמן וכרוך בקשיים רבים, לרבות חששות מפגיעה בבני המשפחה וכן מתגובותיהם. הפסיקה והחקיקה, נתנו דעתם לא אחת לקשיים אלו (ראו והשוו: ע"פ 10830/02 מדינת ישראל נ' פלוני , פ" נח(3) 823, 836-837 (2004); ע"פ 5622/01 מדינת ישראל נ' פלוני , פ"ד נו(5) 481, 488 (2002)). בענייננו מדובר לכאורה במקרה קשה של עבירות מין במשפחה, מאחר שהתרחשו בין אב לבתו הקטינה לאורך זמן רב. קשה לתאר את סבלה של המתלוננת ואת תעצומות הנפש שהייתה צריכה לגייס בכדי לחשוף לראשונה את המעשים שביצע בה לכאורה אביה, למעלה משמונה שנים לאחר שהחלו המעשים. אם לא די בכך, מכתב האישום שהוגש נגד האב עולה כי משלא קיבלה מענה ממשפחתה, נאלצה המתלוננת לפנות לגורמים חיצוניים ולחשוף בפניהם את מצוקתה. יצוין כי האב עצמו מואשם גם בהדחת המתלוננת מחקירה. ואכן, חששותיו של כל קורבן לעבירה מסוג זה, אשר סביר להניח שהיו חששותיה של המתלוננת במקרה שלפניי, התממשו, ומשפחתה כולה הוקיעה, נידתה והחרימה אותה. די בכך כדי להבהיר את חומרת מעשיהם של העוררים, אשר פעלו על פי החשד להדחת עדותה של המתלוננת ולהרחיקה מסביבתה הטבעית ומנגישות לרשויות החוק והאכיפה. זאת לאחר שהמתלוננת הצליחה לאזור את האומץ הדרוש לחשיפת המקרה. עוד יצוין כי סוג העבירה בה מואשם האב מלמד על כך שעדותה של המתלוננת היא מרכזית, ואולי אף גורלית, להכרעה בהליך הפלילי המתנהל נגדו.

שלישית, חמור הוא האופן בו נעשו לכאורה המעשים המיוחסים לעוררים אשר פעלו באצטלה של הגנה ודאגה למתלוננת וניסיון לסייע לה. העוררים רכשו תחילה את אמונה של המתלוננת, עטפו אותה בתמיכה והבנה, לה הייתה זקוקה, ויצרו "מלכודת דבש" כאשר גרמו לה לחשוב שכל רצונם הוא בטובתה בלבד. התנהגות מניפולטיבית כפי שמיוחסת לעוררים מגבירה את מסוכנותם, ומקשה על בית המשפט לתת בהם אמון, ובפרט בשלב זה של ההליך כאשר המתלוננת טרם מסרה את עדותה במשפט של אביה.

6.

לצד חומרת מעשיהם של העוררים המעידה על המסוכנות הרבה הנשקפת מהם, עומדים תסקירי שירות המבחן השליליים שהוגשו בעניינם. לעניין העורר, נקבע כי הוא מחזיק בעמדות בעייתיות כלפי החוק, הוא בעל אישיות מניפולטיבית ומאופיין בניתוק רגשי. נקבע כי העובדה שלא הורתע כלל מישיבתו במעצר לפני חודשים אחדים, ואף התנהגותו הסלימה לאחר המעצר, מלמדת על מסוכנותו. לעניין העוררת, נקבע כי קיים סיכון להישנות ההתנהגות העבריינית, בין היתר בשל מחויבותה הגבוהה לעורר ומעורבותה במשבר המשפחתי. זאת גם ניתן ללמוד מהפרת תנאי שחרורה בעבר לשם יצירת קשר עם העורר. מתסקירים אלו הסיק בית המשפט המחוזי כי ישנו חשש ממשי להתנהגות בעייתית נוספת מצד העוררים הן כלפי המתלוננת והן ביחס להליך המתנהל נגדם. אין לי אלא להצטרף למסקנתו זו של בית המשפט. קביעות אלו של שירות המבחן, שעליהן הסתמך בית המשפט, מחזקות את המסקנה בדבר מסוכנותם הגבוהה של העוררים ומעידות גם הן על הקושי לתת בהם אמון, שהינו מרכיב חיוני לצורך שחרורם ממעצר.

7.

באשר לחלופת מעצר, אשר בחינתה מתחייבת בחוק, ניתנה המלצה חד משמעית במסגרת התסקירים שערך שירות המבחן לפיה החלופות שהוצעו אינן מאיינות את מסוכנות העוררים ולכן אין לשחררם אליהן. נקבע כי המפקחים שהוצעו, אנשים ראויים ככל שיהיו, אינם בעלי יכולת להציב לעוררים גבולות ברורים משאינם מפנימים את חומרת מעשיהם ואת משמעות הפיקוח, או שאינם מהווים גורם סמכותי עבור העוררים. לא מצאתי לסטות מהמלצת שירות המבחן. זאת, נוכח הקלות המאפיינת את ביצוע העבירה, על אף החזקתה של המתלוננת במשמורת המשטרה, ובפרט לאור "מומחיותם" של העוררים בתחום, הקשר הקרוב בינם לבין המתלוננת לו טען בא כוח העוררים בעצמו, ויכולת השפעתם הגבוהה עליה, כפי שאלו עולים מכתב האישום. כמו כן מכתב האישום עולה כי בני משפחה נוספים מגבים את פעולתם של העוררים באופן שמגביר את החשש לביצוע פעולות נוספות לפגיעה בעדותה של המתלוננת, גם כאשר העוררים מצויים בחלופת מעצר. אוסיף כי, לא מצאתי פגמים בתסקירי שירות המבחן המצדיקים סטייה ממנו, כפי שטען בא כוח העוררים. שירות המבחן בחן את כלל המפקחים שהוצעו ושלל את התאמתם לתפקיד מנימוקים רציניים וראויים. על כן, מצאתי שאין לשחרר את העוררים לחלופות המעצר שהוצעו על ידם, לכל הפחות בשלב זה של ההליך.

8.

אציין לפני סיום כי עובר לשחרורה של החלטה זו, הגיעה לידי הודעה מטעם בא כוח העוררים המצביעה לכאורה על שינוי נסיבות נוכח הסדר טיעון שלטענתו נחתם בין אביה של המתלוננת לבין המדינה בהליך המתנהל נגדו (תפ"ח 48324-09-12). נטען כי הסדר הטיעון מייתר את עדותה של המתלוננת וכי מועדי ההוכחות שהיו קבועים בוטלו. עקב כך, הגישו העוררים בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי באשר להחלטה לעוצרם עד תום ההליכים נגדם, בטענה כי עילת מעצרם חדלה מלהתקיים. בית המשפט החליט להשהות את החלטתו עד למתן החלטה בערר שלפניי. אדגיש כי בא כוח העוררים לא ביקש דבר במסגרת הודעתו, גם לא לבטל את הערר, אלא רק ליידע את בית המשפט בהתפתחות הנזכרת. יצוין כי אין בפניי את תגובת המשיבה להודעה. אי לכך, מצאתי להותיר את החלטתי בערר על כנה, בעוד ששינוי הנסיבות לו טוענים העוררים בירורו צריך להיעשות על ידי בית המשפט המחוזי, שבפניו תובא התמונה במלואה – מחד לגבי העוררים והמעשים המיוחסים להם,

ומאידך לגבי שינוי הנסיבות באשר לאביה של המתלוננת. בית המשפט יחליט על פי החומר המובא בפניו ועל פי שיקול דעתו.

בשלב זה, ובכפוף לאמור, דין הערר להידחות.