בש"פ 4072/07 מדינת ישראל נ. עיסא סרחאן

1.

שני המשיבים עומדים לדין בעבירות רצח, שוד, קשירת קשר לפשע, שיבוש הליכי משפט והפרעה לשוטר, הכל בגדרו של כתב האישום שהוגש נגדם ביום 14.8.06 לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

ביום 31.10.06 הורה בית המשפט קמא על מעצרם עד תום ההליכים. אשר למשיב 2, ניתנה ההחלטה בהסכמת סנגורו. אשר למשיב 1, ניתנה ההחלטה לאחר שבית המשפט מצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו וכי עילת המעצר מתבקשת מאליה נוכח האישומים. ערר שהגיש המשיב 1 לבית משפט זה כנגד מעצרו, נדחה ביום 21.11.06.

בפני מונחת עתה בקשת המדינה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי, להאריך את מעצר המשיבים בתשעים ימים נוספים מעבר למועד תום תשעת החודשים למעצרם החל ביום 14.5.07. סנגוריתו של המשיב 2 מסכימה לבקשה. לעומתה, סנגורו של המשיב 1 מתנגד לכך.

2.

תמצית המעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום הינה כדלהלן: שניהם, ועמם הנאשם 3 שבכתב האישום, קשרו קשר בליל 27.7.06 לטמון מלכודת לאדם שיגיע במכוניתו לאזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב בחיפושים אחר יחסי מין הומוסקסואליים, לפתותו שיעלה אותם לרכבו, או אז יגנבו את כספו ואת מכוניתו.

המתלונן המנוח חלף במקום במכוניתו ועצר לידם. השניים עלו לרכבו ונסעו עמו מרחק קצר לפינה חשוכה. שם החלו שני המשיבים בקיום מגעים מיניים עמו, וכעבור זמן קצר החלו להכותו מכות קשות ואכזריות בכל חלקי גופו, שגרמו לשברים בגולגולתו, לנזקים במוחו ולמותו. לאחר שקטלו את המנוח, נסעו השניים במכוניתו לכיוון ירושלים, וממנה לבית לחם, ושם השאירו את המכונית על מנת שתמכר לאחרים כחלקי חילוף, זאת לאחר שנטלו מהמכונית את תיקו של המנוח.

המשיב 2 לא כפר כאמור בקיום ראיות לכאורה, ואילו לעניין המשיב 1 – קיומן של אלו נקבע כאמור בהחלטת המעצר של בית המשפט קמא ובהחלטת בית משפט זה שדחה את ערעורו על אותה ההחלטה.

3.

לבקשת המשיבים, נדחתה מפעם לפעם ישיבת המענה לכתב האישום. בישיבת 14.12.08 כפרו המשיבים במיוחס להם, ובית המשפט הורה לסנגוריהם ליתן תשובתם המפורטת לכתב האישום בכתב. באותה הישיבה נקבעו על ידי בית המשפט חמישה מועדים לשמיעת ראיות התביעה במהלך החודשים יוני ויולי 2007. דא עקא, ביום 30.4.07 הודיע בית המשפט קמא לצדדים, כי: "בשל שינוי בסדרי העבודה של בית המשפט, לא ישמע המותב בהרכבו הנוכחי את הראיות בתיק זה. המועדים שנקבעו מתבטלים בזה".

שבועיים לאחר מכן נשלחה לצדדים הזמנה לחמישה מועדי דיון להוכחות למחצית הראשונה של פברואר 2008. המדינה פנתה בבקשה דחופה לנשיא בית המשפט המחוזי להקדמת מועדי הדיון. ואמנם, בפתח הדיון בבקשה זו שבפני, הודיעה באת כוח המדינה כי נקבעו שלושה מועדי דיון להוכחות לתאריכים 20.6.07, 9.7.07 ו-11.7.07. נמצא לנו איפוא, כי תחילת שמיעת הראיות במשפטם של המשיבים תחל כעשרה חודשים לאחר שהועמדו לדין.

אכן, מצב דברים זה רחוק מלהניח את הדעת, אולם נובע הוא מעומס הדיונים הקשה למאוד שבמערכת בתי המשפט בכלל, ובבית המשפט המחוזי בתל אביב בפרט. בעיה מערכתית זו שבה ועולה, לצערנו, דבר יום ביומו, ויש לקוות כי המאמצים שהוחל בהם לפתרונה ברמה המערכתית ישאו פרי.

באיזון המתבקש בעניין המשיבים דנן בין עוצמת מסוכנותם הסטאטוטורית והקונקרטית כאחת, העולה מהאישומים המיוחסים להם בביצוע עבירת הרצח, החמורה שבעבירות, לבין מועדי הדיון שנקבעו לתחילת שמיעת ההוכחות בדינם -

נוטה הכף, באופן ברור, לעבר המשך מעצרם.

טוב עשתה המבקשת משביקשה את בית המשפט קמא להקדים המועדים לבירור ההוכחות שאמורים היו להחל רק בפברואר 2008, ונכון הורה ואיזן בית המשפט קמא בהיענותו לבקשה והקדים את המועדים לחודש הבא ולחודש שלאחר מכן.

סנגורו של המשיב 1 נימק התנגדותו להארכת תקופת המעצר, בכך שהמועדים המוקדים שנקבעו אינם מתאימים ליומנו, ועל כן ייאלץ לבקש את דחייתם. טוב היה לטענה זו שלא תיטען. על סנגורי נאשמים להתאים יומנם ליומנו של בית המשפט, ובמיוחד שעה שהמדובר בנאשמים הנתונים במעצר.

4.

לסיכום – אני נעתר לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרם של שני המשיבים בתשעים ימים נוספים, החל מיום 14.5.07, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1099/06 בבית המשפט המחוזי בתל אביב.