בש"פ 4073/03 האני עסלי נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין, ביחד עם אחר, באשמת הצתה של כלי-רכב, על רקע סכסוך שהיה לעורר עם המתלונן. בנוסף מואשם העורר בנסיון שידול להצתה, בהדחה בחקירה וכן בביצוע ירי באיזור מגורים. בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשת המאשימה והורה על מעצרו של העורר עד לתום בירור משפטו. בית-המשפט דן בהליך נפרד בבקשת המאשימה להורות על מעצרו של הנאשם האחר, אך ביחס לנאשם האחר קבע כי עוצמת הראיות המצויות אינה מצדיקה מעצר ולפיכך הורה לשחרר את הנאשם האחר בערובה ובתנאים מגבילים.

בערר שלפניי משיג הסניגור על קביעת בית-המשפט המחוזי, שכנגד העורר מצויות ראיות לכאורה בעוצמה מספקת להצדקת מעצר. כן הוא מלין על האבחנה שראה בית-המשפט לעשות בין העורר לבין הנאשם האחר.

עיינתי עיין היטב בהחלטות השופט המלומד ביחס לכל אחד מן הנאשמים. ביחס לעורר לא מצאתי יסוד להרהר אחר צדקת קביעתו של בית-המשפט המחוזי, בדבר קיומן של ראיות לכאורה המצדיקות מעצר. יצוין כי השופט המלומד כתב החלטה מפורטת ומנומקת היטב שבה סקר את מסכת הראיות הקיימות מכל צדדיה, וטענות הסניגור לא שכנעוני כי בית-המשפט שגה בהכרעתו.

העיון בהחלטת השופט, שלפיה שוחרר הנאשם האחר בתיק, הניח את דעתי כי אכן יש הבדל בכמות ובמשקל הראיות המצויות לביסוס אשמתו של כל אחד מן הנאשמים. גם אם אניח כי לנוכח עברו הפלילי של הנאשם האחר היה בידי בית-המשפט להורות גם על מעצרו, אין בכך, לדעתי, כדי לגרוע מצדקת החלטתו לעצור את העורר. המדובר בסדרת עבירות חמורות המקימות יסוד איתן לחשש ששחרורו של העורר ממעצר, ולו גם בתנאים מגבילים, יטמון סכנה לשלום המתלונן ולביטחון הציבור. מן הראיות המצויות נגדו עולה כי הוא חתר בדביקות לביצוע מזימתו לפגוע בכלי-הרכב של המתלונן, תחילה בשידולו של אדם אחר לבצע הצתה ובהמשך הדברים בקשירת קשר לביצוע הצתה עם הנאשם האחר. העבירות של הדחה בחקירה וירי במקום מגורים המיוחסות לו אך מעצימות את החשש הכרוך בשחרורו.

אשר על כן אני מחליט לדחות את הערר.