בש"פ 4074/15 אייל נחום נ. מדינת ישראל

1.

המבקש, מתכנת מחשבים במקצועו, הורשע, על יסוד הודאתו, בביצוע שורה של עבירות מין. זאת, לאחר שיצר קשר עם קורבנותיו – קטינות – באמצעות אתר מרשתת (אינטרנט) הפונה לילדים ולבני נוער. בגין הרשעתו נדון המבקש (לאחר ערעור מצד המדינה לבית המשפט המחוזי) לעונש מאסר בן 5 שנים ולעונשים נוספים כמפורט בגזר הדין. לאחר שחרורו ביקשה המשיבה להטיל עליו צו פיקוח מכוח חוק הגנה על הציבור מפני עבירות מין, התשס"ו-2006 (להלן: החוק ), אשר יכלול הגבלות שונות כגון איסור יצירת קשר עם קורבנות העבירות; איסור התחברות עם קטינות; איסור גלישה במרשתת; ועוד. ביום 21.1.2015 ניתן בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ב' שגיא ) צו כאמור ביחס לכל רכיבי הבקשה לתקופה של שלוש שנים, ונקבע דיון נוסף לעניין ההגבלה על גלישה במרשתת. ביום 16.4.2015 ניתן צו נוסף המגביל את המבקש מהחזקת מחשב וטלפונים חכמים שמהם ניתן לגלוש במרשתת בביתו לתקופה של שנה. בית המשפט נדרש לחוות דעת שהוגשה לו שבגדרה נסקרו האפשרויות הטכנולוגיות ליצור חסימה שתמנע גלישה באתרים מסוימים בבית המבקש, אך קבע כי "ניתן לשחרר כל חסימה, גם אם הדבר כרוך בפעולות מורכבות, בוודאי כאשר מדובר במשיב [המבקש כאן – ע' פ'] אשר מחזיק בידע טכנולוגי משמעותי בתחום". אשר לנחיצות בהחזקת מחשב בבית ציין בית המשפט כי בשל כך שהמבקש רשאי לעבוד על מחשב בעבודתו ללא מגבלה על שעות העבודה, הוא יוכל לבצע את כל עבודתו (או את חלקה המכריע) בהיותו במקום העבודה, ובכך מתייתר הצורך בהחזקת מחשב בבית. לבסוף צוין כי בשל כך שחלף אך פרק זמן קצר משחרורו של המבקש, ראוי לנקוט בזהירות נוכח אופי המעשים שבהם הורשע. על החלטה אחרונה זו ערר המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט (כב' השופטת ד' שריזלי ) דחה ביום 3.6.2015 את הערר. נקבע כי קביעות בית משפט השלום ביחס לאפשרות לשחרר חסימת גלישה; ליכולת המבקש לעבוד באמצעות מחשב במקום עבודתו; ולמידת האמון שניתן ליתן בו – הן קביעות סבירות ונכונות, שלא נפלה בהן שגגה.

2.

מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש, איסור החזקת המחשב בביתו אינו מידתי ופוגע קשות בזכויות היסוד שלו. זאת, לאר שכבר שילם את מלוא חובו לחברה. המבקש מציין כי שימוש במחשב וגלישה במרשתת הם צרכים חיוניים, ובהעדרם קשה לנהל חיים תקינים; וכי משמעות החלטת הערכאות דלמטה היא כי גם הוריו ואחיו – עמם הוא מתגורר – לא יוכלו להחזיק מחשב בביתם. ממילא, כך לפי המבקש, אם ירצה להפר את תנאי הגבלתו הוא יוכל לעשות כן בקלות, מה גם שאין אפשרות מעשית להגביל את הוריו ואחיו מהחזקת טלפונים חכמים. עוד נטען כי המבקש נדרש לעבוד גם בשעות הערב, מחוץ לשעות העבודה, ומשכך ההגבלה מקימה פגיעה חמורה גם ביכולתו לעבוד.

3.

דין הבקשה להידחות. מקרה זה איננו מגלה שאלה בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו היה בית משפט השלום ער לצורכי העבודה של המבקש ואף שמע – כעולה מפרוטוקול הדיון – את עורך חוות הדעת בעניין האפשרות המעשית להגביל את הגישה ברשת מן המחשב הביתי. מסקנת בית המשפט הייתה כי מתבקשת בהקשר זה זהירות, ומשכך הוצא הצו האמור. יחד עם זאת, בית המשפט הורה על תחימת הצו לתקופה של שנה (לעומת התנאים המגבילים האחרים שנקבעו בעניינו של המבקש, שאין הוא משיג עליהם כאן, שנתחמו לתקופה של שלוש שנים). זאת, במטרה לבחון את האפשרות לאפשר למבקש להחזיק מחשב בביתו בהמשך, לאחר שתחלוף תקופה שאיננה ארוכה. במסקנה זו לא ראה להתערב בית המשפט המחוזי. שתי הערכאות נדרשו לאיזון בין צורכי המבקש וזכויותיו מזה, לבין אינטרס הציבור מזה, על בסיס נתוניו הפרטניים של המקרה. תוצאת האיזון אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית אפוא.