פרטי ההליך
בית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
4075/97
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
הע
ורר
:
מוחמד מנדורי
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית-המשפט המחוזי
בנצרת
מיום 22.6.97 בב"ש 1359/97
(ת.פ.
6/96) שניתנה על-ידי כבוד
השופט
זועבי
תאריך
הישיבה: ט בתמוז התשנ"ז (14.7.97)
בשם
העורר: עו"ד י. בוטח
בשם
המשיבה: עו"ד א. כהנא
החלטה
העורר מואשם בבית-המשפט המחוזי בנצרת בארבעה אישומים המייחסים לו עבירות יבוא וסחר בסם בכמויות גדולות, ירי לעבר מי שמסר מידע למשטרה, דריסת שוטר ונסיון לדרוס שוטר. הוא נעצר בהסכמת סניגורו עד לתום הליכי המשפט. ואולם, במהלך שמיעת עדי התביעה הגיש בקשה לעיון חוזר בטענה כי חל כירסום בראיות התביעה המצדיק שחרורו בערובה. בקשתו נדחתה, עררו לבית-משפט זה התקבל בחלקו והדיון הוחזר לבית-המשפט המחוזי לעיון מחדש בטענה אם חל כירסום בראיות שעל יסודן הוגש כתב האישום. בעיון מחדש נכנס בית-המשפט המחוזי לפני ולפנים לטענות הסניגור, ואף בחן את חומר החקירה לגופו. הוא מצא "סתירות רציניות" בעדות הנוגעת לאישום הראשון, אך קבע שאינן יורדות ל"שורש העניין", וכן סתירות זניחות בעדויות הנוגעות לשלושת האישומים האחרים. מסקנתו הייתה איפוא כי לא חל כירסום בראיות התביעה.
מכאן הערר.
עיקר טענת בא-כוח העורר, עורך-הדין בוטח, היא כי בית-המשפט המחוזי לא ייחס את המשקל הראוי לסתירות בדברי העדים, וכי על-כל-פנים משבית-המשפט עצמו הגדיר את הסתירות כ"רציניות" היה עליו להורות על שחרורו של העורר ממעצר.
טענה זו אינה יכולה להתקבל. שכן, כאמור, "הסתירות הרציניות" מצויות בעדות הנוגעת לאישום הראשון בלבד ודי בתשתית הראייתית שביסוד שלושת האישומים הנותרים, המלמדת על מסוכנותו של העורר ועל החשש מהימלטותו מאימת הדין, כדי להצדיק את המשך מעצרו.
הערר נדחה.
ניתנה
היום, י בתמוז התשנ"ז (15.7.1997).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97040750.
L03