בש"פ 408/10 מדינת ישראל נ. חאלד ג'ברין

1.

המשיב, שמעולם לא היה מורשה לנהיגה, נמצא בתאריך 4.11.09 נוהג בטנדר השייך לאביו, אותו הוא נטל ללא רשות. לצדו ישב אותה שעה הנאשם האחר בפרשה – אחיו, עומאר ג'ברין. בשלב כלשהו הבחין המשיב בניידת משטרה, ומשזו החלה לנסוע לקראתו, הוא עשה פניית פרסה ונמלט בנסיעה מהירה. מכאן ואילך החל מרדף בעקבות הרכב הנמלט, תוך שנהגו, המשיב, נוהג לעתים במהירות של למעלה מ- 160 קמ"ש , ומבצע עבירות תעבורה בעלות אופי בטיחותי מובהק. וכך לדוגמה הוא נכנס לצמתים אחדים בהם דלק אור אדום ברמזור; אילץ נהגים שלרוע מזלם נקלעו לדרכו לסטות הצידה או לבלום כדי להימנע מפגיעה; נסע לעתים בניגוד לכיוון התנועה, ומשהוצבה ניידת בה היו שוטרים כדי לחסום את דרכו, הוא עקף אותה תוך שהוא פוגע בה. לבסוף, נטשו המשיב ואחיו את הרכב באזור גדר המערכת עם רצועת עזה ונמלטו, אולם כוח של חיילים עצר אותם.

בגין כל אלה, יוחסו למשיב עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר, שימוש ברכב ללא רשות, והיזק במזיד.

2.

עם הגשתו של כתב האישום נתבקש בית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ומשהחליט לדחות את הבקשה ולהורות על שחרור המשיב לחלופת מעצר, הוגש הערר שבפני.

3.

נדמה כי

אין צורך לומר עד כמה מרחיקת לכת היא הסכנה הנשקפת מהמשיב, הואיל ואף שעברו נקי מהרשעות קודמות, מעשיו מלמדים כי כאשר הוא מבקש למנוע מאנשי החוק לעצור אותו, הוא אינו מהסס להימלט מהם, ובמשך שעה ארוכה לנהוג בדרכים ראשיות, תוך שהוא מודע היטב כי מעשיו עלולים לגרום לאבדן בנפש ונזק לרכוש. עם זאת, ההליך הנוכחי, מטבעו, הוא הליך מניעתי, היינו, גם אם מדובר במי שסכנתו לצבור רבה, השאלה היא אם המעצר מאחורי סורג ובריח היא תרופתו היחידה או שניתן למצוא לו תחליף ראוי.

את הסוגיה הזו בחנה השופטת המלומדת של בית משפט קמא בכובד ראש, תוך שהיא מסתייעת בתסקיר של שרות המבחן וחקירתם של המפקחים המוצעים על המשיב בפניה. משהתרשמה השופטת כי מדובר באנשים סמכותיים, אשר יוכלו לשמור את צעדיו של המשיב ולדווח למשטרה על כל הפרה של תנאי השחרור, אינני רואה מקום להתערבותו של בית משפט זה, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.