בש"פ 4084/01 פאדי אבו סבית נ. מדינת ישראל

העורר הובא לדין באשמת הריגה. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום התגלע סכסוך בין בני שבטו של המשיב לבני שבט אחר, עליו נמנה המנוח, סלאמה אבו סבילה ז"ל. ביום 27.3.2001 יצא רכב משטח שבט אבו סבילה לכיוון הכביש המחבר את דימונה לבאר-שבע. ברכב נסע המנוח ועמו קבוצה של אנשים. אותה עת היו העורר, ואחרים, מצויים בכלי רכב אחר, שעמד בקרבת מקום. בקרב יריות שהתפתח בין נוסעי שני כלי הרכב, ירה העורר ברובה מסוג M-16 , שקיבל לידיו בהיותו חייל בצה"ל, ואחרים ירו באקדחים בעלי קוטר של 9 מ"מ. אחת מן היריות פגעה בצד הרכב שבו ישבו בני אבו סבילה, מעל הצמיג השמאלי האחורי, ורסיסים ממנו חדרו לתא הנוסעים, ופגעו בשוק השמאלי של המנוח. כתוצאה מכך נפצע המנוח קשה, ונפטר מאיבוד דם.

עם הגשת כתב האישום, נתבקש מעצרו של העורר עד תום משפטו. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע נעתר לבקשה, וקבע כי קיימות ראיות לכאורה, המלמדות על כך שהמנוח נורה מנשקו של העורר, כי בשל כך קמה עילת מעצר, וקמה חזקת מסוכנות. בית המשפט מצא גם כי לא קיימת חלופת מעצר נאותה במקרה זה.

כנגד החלטה זו מופנה הערר.

העורר אינו כופר בכך שהוא נטל חלק בקרב היריות, אך הוא טוען כי ההתרחשות כולה נכפתה עליו בשל מעשי יריביו, וכי מכל מקום התוצאה הקטלנית היא תוצאה בלתי צפויה בנסיבות המיוחדות של המקרה, ובהתחשב במסלול שעשה הקליע עד שפגע במנוח. מכל מקום, כך סבור העורר, ראוי היה לבחור בחלופת מעצר, גם אם קיימת עילת מעצר. החלופה המוצעת תרחיק אותו, כך הוא מציין, ממקום הסכסוך, ועל כן יש בה כדי להשיג את מטרות המעצר.

המדינה סבורה אחרת: אף שאין מייחסים לעורר כוונת קטילה, הרי נסיבות העניין מלמדות על מארב מתוכנן שהציבו העורר ובני שבטו לבני השבט האחר - כך טוענת המדינה. תרמילי הירי שנמצאו, וסימני הפגיעה, מלמדים כי המנוח לא נפגע מכדורי האקדחים שעשו בהם שימוש במקום, כי אם מכדור בעל קוטר קטן יותר, המתאים לקליעי הרובה שבו עשה שימוש העורר. בנסיבות העניין, כך סבורה המדינה, אין מקום לחלופה למעצר.

ואכן, מדובר לכאורה בסכסוך דמים, שבו נוטלים חלק לא רק המעורבים הישירים, כי אם גם אחרים הקשורים אליהם קרבת דם. האופי האלים והמסוכן של ההתנגשות בין הניצים, מאשש את החשש אותו מביעה המדינה, כי שחרורו של העורר כרוך בסכנת נפשות, גם אם יורחק למקום אחר. בנסיבות אלה, לפחות בשלב זה, ואף לאחר שעיינתי בראיות שהוגשו מטעם העורר ושאותן ביקש להותיר חסויות בשלב זה, לא שוכנעתי כי יש מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

הערר נדחה.