בש"פ 4088/00 מדינת ישראל נ. מנחם כהן

כתב אישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו, בשני אישומים, עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין שלא כדין ואיומים. על פי האישום הראשון, המשיב תקף את המתלונן בפניו ובידו באמצעות סכין, קרש ומנורת פלורוצנט, ואיים עליו כי ירצח אותו ואת אביו. על פי האישום השני, המשיב איים על עובדים בסניף דואר כי יפגע בהם וירצח אותם. התביעה ביקשה שבית המשפט יעצור את המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט ציין בהחלטתו כי המשיב הודה, במהלך הדיון, כי ביצע את המעשים המיוחסים לו וכי במשטרה מסר גרסה שקרית. על רקע החומר שבפניו, קבע בית המשפט שקיימות ראיות לכאורה, המקימות עילת מעצר ויוצרות חזקת מסוכנות, כנגד המשיב. אשר לאפשרות להסתפק בחלופת מעצר אמר בית המשפט כך:

"ב"כ המשיב הודה כי אין בידו להציע חלופת מעצר, שכן בשל מצבו של המשיב והיותו מכור לסמים אין בנמצא מי אשר יאות לקבל את המשיב לביתו ולפקח עליו. עם זאת הציע ב"כ המשיב כי המשיב ישוחרר לדירתו על מנת שישהה בה בגפו ויחתום ערבות עצמית".

הצעה זאת לא סיפקה את בית המשפט, שראה בה שחרור המשיב ללא בטוחה ראויה, ולפיכך החליט בית המשפט, לנוכח חומרת העבירות והמסוכנות המיוחסות למשיב, לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

מחר, 13.6.00, יסתיימו תשעה חודשים למעצר, ומשפטו של המשיב טרם נסתיים. לפיכך הגישה המדינה בקשה זאת, להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים.

המשיב מתנגד לבקשה. הוא טוען שהכלל הרחב הוא, כפי שעולה מן החוק, כי אין להאריך את מעצרו של נאשם שמשפטו לא נסתיים תוך תשעה חודשים. אחד החריגים לכלל זה הוא, שהמשפט נתמשך בגלל התנהגות הנאשם או צורכי ההגנה. אולם במקרה זה, כפי שבא-כוח המשיב ציין, רק שתי ישיבות לא קויימו כסדרן בגלל טעמים הקשורים במשיב. ההתמשכות של המשפט נגרמה בעיקר בגלל עומס העבודה בבית המשפט. אך, לטענת המשיב, אין זה טעם טוב להארכת המעצר.

אכן, יש ממש בדברים אלה, ולא שוכנעתי שהמשפט התנהל בקצב הראוי או שלא ניתן היה, באופן סביר, לסיים את המשפט עד לתום תשעת חודשי המעצר.

אף-על-פי כן, הגעתי למסקנה, בצער, כי מן הראוי להאריך את תקופת המעצר של המשיב. הטעם לכך הוא המסוכנות של המשיב. מסוכנות זאת עולה, לא רק מן העבירות המיוחסות לו בכתב באישום הנדון, אלא גם ובעיקר מן העבר הפלילי שלו (שיש בו 25 הרשעות, בעיקר בעבירות סמים, אך גם בעבירות רכוש ובעבירות נוספות), וכן גם מעובדת היותו מכור לסמים. והמשיב אינו מציע דרך לנטרל מסוכנות זאת, באמצעות מעצר בית בפיקוח אמין של אדם אחר, כשם שלא הציע דרך זאת בדיון שקדם להחלטה לעצור אותו עד תום ההליכים. הוא מציע, לכן, שישתחרר לביתו בערובה עצמית, כשהוא מתחייב להתייצב יום יום במשטרה. אך נוכח העבר הפלילי שלו, וההתמכרות שלו לסם, איני סבור שדי בהצעה זאת כדי לנטרל את המסוכנות שלו. לפיכך אני רואה לנכון להאריך את מעצרו.

עם זאת, מן הראוי לעשות כל מאמץ כדי שמשפטו יסתיים בהקדם האפשרי. עד כה נקבע רק מועד אחד להמשך הדיון בבית המשפט: מחר. אך, כפי שעלה מן הדיון בפני, קרוב לוודאי שהמשפט לא יבוא אל סיומו מחר. צריך יהיה, אם כן, לקבוע מועד נוסף או מועדים נוספים. באת-כוח המדינה הודיעה כי היא תפעל כדי לקבוע מועדים נוספים, בזמן קרוב, כדי שניתן יהיה לסיים את המשפט בהקדם, אולי לפני סוף החודש הבא. אכן, אני סבור כי ניתן לסיים את המשפט כאמור, וראוי לעשות מאמץ כדי לאפשר זאת.

מטעם זה אין אני רואה לנכון להיענות לבקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב לתקופה של תשעים יום, אלא אסתפק בהארכת המעצר לתקופה של ששים יום בלבד.

בהתאם, אני מאריך את מעצרו של המשיב לתקופה של ששים יום מיום 13.6.00, או עד למתן פסק דין במשפטו, לפי המועד המוקדם יותר.