בש"פ 4089/12 חננאל סילמן נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ג' כנפי-שטייניץ) במ"ת 37714-04-12 מיום 21.5.2012 במסגרתה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום בעבירות של ניסיון שוד, גניבה, נשיאת נשק והחזקת נשק. על-פי כתב האישום, ביום 8.4.2012, בשעת בוקר, הבחין העורר באדם הנכנס למקווה כשברשותו אקדח מסוג יריחו. העורר נכנס בעקבותיו, וראה אותו כשהתפשט מבגדיו והשאיר את האקדח בתוך שקית על ספסל במקווה. העורר נטל את האקדח, ברח מהמקום, והחביא את האקדח במקום מסתור. ביום 15.4.2012 שכר העורר חדר במלון בירושלים, ושהה בו יומיים שבמהלכם תכנן לבצע שוד, בשל מצוקה כספית שאליה נקלע. העורר קנה כפפות, גז מדמיע, משקפי שמש וכובע מצחייה, קיים סיור הכנה לקראת ביצוע השוד בחנות מכולת ברחוב קק"ל בירושלים. ביום 17.4.2012 נכנס העורר לחנות המכולת לאחר שלקוחות יצאו ממנה, כשהוא חובש כובע מצחייה מרכיב משקפי שמש ומצוייד באקדח. העורר הניף את האקדח והכריז " It’s a robbery ". בעל החנות ושתי בנותיו הצליחו להכריע את העורר; בעל החנות הפילוֹ ארצה, בתו האחת לחצה על לחצן המצוקה ובתו האחרת הטיחה לעבר ראשו של העורר מגש עוף קפוא. השוד סוּכּל, אך העורר הצליח להימלט.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. ב"כ העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמת העורר, ולקיומה של עילת מעצר. ב"כ העורר ביקש להפנות את העורר לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר מעצר אשר יבחן אפשרות לשחרורו של העורר לחלופת מעצר טיפולית, על מנת לעבור תהליך של גמילה מסמים. בית משפט קמא נעתר לבקשה זו והורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר.

4.

על-פי המתואר בתסקיר המעצר, סיגל העורר לעצמו אורח חיים עברייני עוד מנעוריו. שירות המבחן עמד על קורותיו של העורר – עבירות רכוש, התמכרויות לסמים, אלכוהול והימורים; מצוקות אישיות ומשפחתיות. העורר שירת במשך כשנה בנח"ל החרדי, אך בעיה רפואית ושימוש בסמים קטעו את השירות. ניסיון טיפולי בקהילת רטורנו נכשל לאחר כ-10 חודשים, גם טיפול במרכז יום בירושלים לא עלה יפה, וכן גם טיפול בקהילה סגורה "הדרך". העורר עושה רושם מניפולטיבי, מצליח להערים על הרשויות ולהתחמק מלתת את הדין על מעשיו. בתסקיר שירות המבחן ניכרה אמביוולנטיות ביחס לסיכויי השיקום במסגרת טיפולית סגורה. מחד גיסא, נסיונות טיפוליים קודמים שלא צלחו, ביחד עם ספק לגבי כנותו של העורר ומחוייבותו לטיפול ממשי; מאידך גיסא, חלוף זמן מאז הניסיון הטיפולי הקודם והערכה כי העורר זקוק לטיפול בבעיותיו המורכבות וכי ההליך המשפטי עשוי לדרבן אותו לעשות שינוי באורח חייו. שירות המבחן ציין כי אם יראה בית המשפט לנכון לבחון אפשרות לשחרורו של העורר לחלופת מעצר טיפולית, כי אז יש להתיר לו לצאת בליווי שב"ס לראיון בקהילת "הדרך".

5.

בית משפט קמא עמד על התמונה העגומה המצטיירת מן התסקיר, ועל כשלונותיו של העורר בנסיונות קודמים להיגמל ולהחלץ מעולם הפשע. בית משפט קמא ציין את רמת המסוכנות הגבוהה מאוד הנשקפת מן העורר ואת האמביוולנטיות הנ"ל ביחס לאפשרות של טיפול במסגרת של קהילה סגורה. ככלל, ציין בית משפט קמא, אין מקומם של הליכי טיפול וגמילה מסמים בשלב המעצר אלא רק במצבים חריגים ובהתחשב עם המסוכנות, העבר הפלילי, כנות הרצון להיגמל, הזדמנויות לגמילה בעבר, סיכויי הצלחת הטיפול ועוד. בית משפט קמא ציין כי עניינו של העורר אינו בא בגדר החריגים לכלל, לפיכך הורה על הארכת מעצרו עד תום ההליכים.

6.

לטענת ב"כ העורר שגה בית משפט קמא כשלא אִפשר לשירות המבחן למצות את בחינת אפשרות השתלבותו של העורר בקהילה טיפולית סגורה. על אף מורכבות התסקיר, הרי שלאחר שקילת מכלול הנתונים, לא שלל שירות המבחן את האפשרות שהעורר ימצא מתאים להשתלב במסגרת טיפולית. כל אשר נדרש בשלב זה הוא לקיים ראיון קבלה, ואין הצדקה למנוע זאת מן העורר. חרף כשלונות הליכי שיקום וטיפול בעבר ניסה העורר להתמיד בהם למשך תקופות לא קצרות. מנגד טענה ב"כ המשיבה שאין זה המקרה המתאים לשקילת הליכי טיפול וגמילה בשלב המעצר. העורר לא ממלא אחר הקריטריונים שנקבעו בפסיקה לעניין זה, הוא מסוכן לרבים, הוא איננו מחוייב די הצורך לתהליך הטיפולי, ולא בכדי הביע שירות המבחן עמדה ספקנית לגבי הצלחת הטיפול. כיוון שכך, צדק בית משפט קמא כשהורה על הארכת המעצר עד תום ההליכים.

7.

מצבו של העורר מדאיב: התמכרות קשה לסמים, לאלכוהול ולהימורים, ולא זו בלבד אלא שנראה לכאורה שלא התגבשה עדיין אצל העורר תובנה מספקת לגבי חומרת מצבו. מטבע הדברים נקלע העורר לחובות כספיים ולשאר מצוקות שהן תוצרי-משנה של התמכרויותיו. על פני הדברים העורר איננו בשל עדיין די הצורך להליכי שיקום וטיפול. יעידו על כך כשלונות העבר והתנהלותו עתה שאינה מניחה את הדעת לגבי כנותו ומחוייבותו להליך טיפולי. אדרבה, עם כל הצער שבדבר נראה שתהליכי מעצר ומשפט עשויים להועיל יותר להפנמת מצבו של העורר ולנזקקותו לטיפול, מאשר שליחתו עתה לטיפול לפני מיצוי ההליך המשפטי. חוששני כי יותר מאשר רצון לטיפול ולגמילה, שאיפתו היא להשתחרר מן המעצר. במצב דברים זה, צפוי כשלון נוסף. אין מנוס אפוא מלצעוד עקב בצד אגודל, מן הדיוטה התחתונה שאליה הגיע העורר, לשהות במעצר, לנהל משפט, ולא לדלג היישר למסגרת טיפולית. תחילת השיקום יכולה וצריכה להעשות בתוככי בית המעצר.

8.

מסוכנותו הרבה של העורר כלפי הציבור, ביחד עם חוסר התוחלת בשלב הזה במסגרת טיפולית, מחייבת את מעצרו עד תום ההליכים. לפיכך הערר נדחה.