בש"פ 409/06 מדינת ישראל נ. מקס פרץ

1.זו בקשה חמישית מטעם המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים לצורך ניהול משפטו.

2.כנגד המשיב עומד כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה מגונה בקטין בן משפחה, תקיפת קטין בן משפחה, נסיון למעשה סדום בקטין, איומים, התחזות לאדם אחר, שיבוש הליכי משפט, והחזקת סכין.

הרקע לאישומים הוא כדלקמן:

במהלך מספר שנים עד שנת 2003 מיוחס למשיב כי ביצע בבתו הקטינה, ילידת 1990, מעשים מגונים שכללו חשיפת איבר מינו בפניה, הרמת חולצתה, ונגיעות ונשיקות בבטנה ועל פיה. באחד המקרים, ניסה להוריד את מכנסיה, וכאשר אמרה בתגובה כי תספר לאימה, בעט בה וגרם לה לחבלה. במועד אחר, בסמוך למחצית שנת 2003, התלוותה הקטינה למשיב למרכז גמילה שם שהה, כשנכנסה עמו לרכב נעל המשיב את דלתות הרכב, ודרש ממנה להתפשט. למרות שסירבה, הרים את חולצתה, הפשיל את מכנסיה ותחתוניה, הפשיל את מכנסיו ותחתוניו שלו, והחל לנשקה בבטנה ועל פיה, נגע בחזה, ודרש ממנה לבצע בו מין אוראלי. הוא אחז בשערותיה, משך את ראשה וניסה להצמיד את פיה אל איבר מינו. הקטינה התנגדה והתחננה שיניח לה, ואז ביקש שתבצע בו מעשה אוננות; הקטינה סרבה לכך ובכתה, ואז הירפה ממנה המשיב, פתח את דלתות הרכב, ואיים כי אם תספר למישהו על מה שהתרחש יאונה לה רע. עוד מואשם המשיב בכך כי בתחילת אוגוסט 2003, לאחר סכסוך עם אם הקטינה, הוא התקשר לקטינה ואיים שישלח 10 גברים ש"יזיינו" אותה, כלשונו. על-פי האישום השני, ב-26.5.04 בלילה שהה המשיב באולם אירועים בפתח תקוה; כאשר נגשו אליו שוטרים בהקשר לאירועים נשוא האישום הראשון, התחזה כאחיו. באותו מעמד נשא סכין על גופו שלא כדין.

3.המשיב נעצר עד תום ההליכים, אך במהלך תשעת חודשי המעצר הראשונים לא נתקיימו ישיבות הוכחות בשל דחיות חוזרות ונישנות של מועדי הדיונים, אשר נבעו מחילופי סניגורים, ומחמת העומס הדיוני הרב המוטל על בית המשפט המחוזי. בית משפט זה האריך מספר פעמים את מעצרו של המשיב, חרף התמשכות המשפט, נוכח מסוכנותו המשתקפת מדפוס התנהגות עבריינית מתמשכת, ולאור עברו הפלילי הכולל גם עבירה בגין מעשה מגונה. כן התבסס בית המשפט בהארכות המעצר עד כה על תסקיר מעצר שאינו ממליץ על שחרור המשיב, על חשש לשיבוש הליכי משפט המתעצם לאור איומי המשיב על המתלוננת לבל תספר לאיש על מעשיו כלפיה, ונוכח חשש להימלטותו העולה מכך שלא התייצב במשטרה תקופה ארוכה אף שידע כי מחפשים אחריו, ונוכח התחזותו כלפי השוטרים כאדם אחר. כן נשקלה העובדה כי העבירות המיוחסות למשיב נעברו כאשר תלוי נגדו מאסר על תנאי בן 14 חודשים בר הפעלה, אשר לא הרתיעו.

במהלך הארכות המעצר התקדם ניהול המשפט, ובדיון ביום 19.1.06, שבו היה צפוי כי פרשת ההגנה תושלם, ביקש המשיב להחליף סניגור והועלו בקשות דיוניות שונות, וביניהם להביא לעדות עדים שכבר העידו. לאור זאת, הצפי כי פרשת ההוכחות תסתיים במועד זה לא נתגשם, ונראה כי יידרש עוד זמן מה לסיום פרשת ההגנה.

4.התמשכות המשפט היא, אכן, ארוכה, אולם היא נובעת בחלקה ממהלכי ההגנה תוך כדי ניהול המשפט, ובחלקה מהעומס הרב המוטל על כתפי הערכאה הדיונית שאינו מאפשר עמידה בגדרי הזמן שקבע החוק. עם זאת, המשפט מצוי בשלב מתקדם, אף שנראה כי יידרשו עוד ישיבות לסיום פרשת ההגנה. לכל אלה יש להוסיף כי תשלובת הסיכונים משחרורו של המשיב בהליך זה מקשה ביותר על החלת חלופת מעצר בעניינו בעת זו. אין זו רק מסוכנותו כלפי הקטינה שנותרה בעינה, אלא קיים גם חשש בולט משיבוש הליכים ומהימלטות המשיב באם ישוחרר, שיש להם ביסוס בהתנהגותו כפי שקבלה ביטוי בכתב האישום ובעובדות אחרות שהונחו בפני בית המשפט. לאור האמור, באיזון כולל של מכלול השיקולים הנוגדים, יש לקבל את בקשת המדינה.

אני מאריכה, איפוא, את מעצר המשיב בתשעים ימים מיום 25.1.06 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.