בש"פ 4093/06 ורדה ששון שעשוע נ. מדינת ישראל

1.לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בהליך שבכותרת. הערעור נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר הרשיע את המבקשת בעבירת הריגה והשית עליה עונש של שבע שנות מאסר בפועל. העונש נגזר בהתאם להסדר טיעון במסגרתו הסכימה המבקשת כי טווח הענישה יהיה בין 4-7 שנות מאסר. פסק הדין ניתן ביום 16.3.06. הבקשה שלפני הוגשה ביום 16.5.06, קרי באיחור של כשבועיים ימים. לטענת ב"כ המבקשת, האיחור נגרם עקב פריצת רכבה וגניבת יומנה האישי, מחשב נייד ופלאפון, אשר בעטים לקח לה זמן לשחזר מועדים ודיונים ומועד הגשת הערעור שבכותרת ביניהם. כמו כן, לטענת ב"כ המבקשת האיחור נבע גם מטעות שבדין, שכן היא סברה בטעות כי פגרת הפסח עוצרת את ספירת המועדים גם בהליכים פלילים. המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.נקודת המוצא לבחינת הבקשה היא כי עסקינן בהליך פלילי, אשר להבדיל מהליך אזרחי, לא נדרש "טעם מיוחד" לצורך הארכת המועד להגשתו (ראו: סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בבקשה להארכת מועד בהליך פלילי הוא רחב מזה המוקנה לו בהליך אזרחי. כמו כן, בשל הצורך להגן על זכויות יסוד של נאשם בהליך פלילי, הנטייה היא להקל עליו את פתיחת שעריה של ערכאת ערעור. אכן, יש ממש בעמדת המשיבה כי ברגיל, מקום בו הסכים נאשם למתחם עונשי והעונש נקבע בגדרו, לא עומדת לו טענה המצדיקה התערבות בעונש מטעמים של סטיה מנורמת ענישה סבירה. יחד עם זאת, האיחור בהגשת ההליך שבכותרת אינו רב. אשר לסיבת האיחור, ככול שהאיחור נבע מטעמים שלא היו בשליטת ב"כ המשיבה, בודאי שיש בכך כדי להקים טעם לבקשתה. גם ככול שהדבר נובע לטעותה לגבי הדין החל, הרי שאף שיתכן כי אין בטעות זו, כשלעצמה, להצדיק מתן ארכה, הרי שאין מדובר בטעות מסוג הטעויות אשר בגינן מוצדק לדחות בקשה לארכה של נאשם בפלילים. כמו כן, יש לשקול גם את נסיבותיו המיוחדות של המקרה, ובכלל זה את מצבה הנפשי של המבקשת וכן את טיב העונש שהושת עליה. דעתי היא, כי בשים לב למהות ההליך כהליך פלילי ולכלל נסיבות העניין, האינטרס של המבקשת למצות את ההליך גובר על האינטרס של המשיבה לסופיות הדיון.

התוצאה היא אפוא, שהבקשה מתקבלת. המועד להגשת הערעור מוארך עד ליום הגשתו בפועל. החלטה זו תתויק על ידי המזכירות בתיקי השופטים אשר ישבו בדין בערעור שייפתח.