בש"פ 4097/22 היתם נאדי נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 6.6.2022, בעמ"ת 64354-05-22 (השופט א' חזק ) שבה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום באשקלון, מיום 30.5.2022, במ"ת 4554-03-22 (השופטת ד' משעלי-ביטון ), שלפיה שוחרר המבקש לחלופת מעצר.

2.

נגד המבקש, ונגד שניים נוספים, הוגש כתב אישום בגין שורת עבירות גניבת רכב, נהיגה ללא רישיון, ועבירות נלוות נוספות. בית משפט השלום הורה על שחרורם של השלושה לחלופת מעצר – אך בית המשפט המחוזי קיבל את ערר המדינה ביחס למבקש, והורה על הותרתו במעצר מאחורי סורג ובריח.

מכאן בקשת הרשות לערור שלפנַי.

3.

עיקר טענותיו של המבקש, נוגע לפער שנוצר בינו לבין אחד הנאשמים האחרים – אף שלאותו נאשם "מיוחסות עבירות נוספות, חמורות יותר" . לטענתו, כמו בעניינו של הנאשם הנוסף, גם בעניינו המליץ שירות המבחן על שחרורו לחלופת מעצר. אם כך, סבור המבקש, כי "שיקולי צדק, אמות [המידה של] דיני המעצרים, מצוות המחוקק והלכות שיצאו מפתחו של בית משפט נכבד זה מחייבים, כל אחד לחוד והצטברותם יחדיו, את התערבותו של בית משפט נכבד זה ואת הסרת הפגיעה הקשה בזכויותיו ובחירותו של המבקש" .

4.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערור, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה – להידחות. רשות לערור ב'גלגול שלישי' ניתנת רק במקרים המעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים להליך, או כאשר מתקיימות נסיבות פרטניות חריגות ומיוחדות המצדיקות זאת (בש"פ 1999/17 שם טוב נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (3.3.2017); בש"פ 3360/14 גניש נ' מדינת ישראל , פסקה 14 (13.5.2014)). המבקש אמנם מסכים כי עניינו "אינו מעלה סוגיה משפטית ייחודית ו/או תקדימית" , אך טוען כי ההפליה ביחס לשחרורו של הנאשם הנוסף – עולה בגדר עיוות דין המצדיק התערבות חריגה. אינני סבור כך. הפער שנוצר בין שני הנאשמים לא נעלם מעיניו של בית המשפט המחוזי, אשר עמד על כך בהרחבה, ונימק בפירוט רב את נסיבותיו הייחודיות והחריגות של הנאשם הנוסף, המצדיקות, לדעתו, את הפער האמור. אם כך, לא אחליף את שיקול דעתי בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. אין הצדקה לעשות כן.

5.

אשר על כן, בקשת הרשות לערור נדחית בזאת.