בש"פ 41/07 בש"פ 41/07

בכתב-אישום שהוגש לבית משפט השלום בבאר-שבע נטען, כי העורר חטא בעבירות של איומים והפרת הוראה חוקית. על פי גרסת המשיבה, איים העורר על אשתו לפגוע בה, ולאחר מספר ימים הוא הגיע לאולם שמחות בו עבדה, וחזר ואיים עליה.

נראה כי האישומים המיוחסים לעורר מהווים חוליה נוספת בשרשרת של סכסוכים שנתגלעו בינו לבין אשתו, ונוכח הסכנה שעל פי הנטען נשקפת ממנו, עתרה המשיבה לעוצרו עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים בפני בית משפט השלום ביום 3/12/06, הודיע סנגורו של העורר בזו הלשון: " כעת נודע לי כי המשיב נעצר עד תום ההליכים בבית משפט השלום באילת, בנסיבות אלו אני אסכים למעצרו עד תום ההליכים גם בתיק דנן ואני שומר על זכותי להגיש בקשה לעיון חוזר ".

ערר שהוגש כנגד החלטה זו, נדחה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 28.11.06, ומכאן הערר שבפני.

העורר טוען כי אין ממש בתלונות שהגישה נגדו אשתו, ומכל מקום, קיימת חלופה הולמת באילת אשר עשויה לתת מענה למסוכנותו, אם זו קיימת.

לא אוכל להושיט לעורר סעד. שאלת המשך מעצרו נדונה בתחילת הדרך בפני בית משפט השלום, ואף שנמצא כי קיימות נגדו ראיות לכאורה, הוחלט לבחון את האפשרות לעשות שימוש בחלופת מעצר. לצורך כך טרח שרות המבחן והכין תסקיר (שכלל אינו מחמיא לעורר!), אולם הדיון בו התייתר נוכח הסכמת הסנגור למעצר שולחו עד תום ההליכים. במצב זה, ואם חל שינוי בנסיבות המחייב דיון חוזר בשאלת המעצר, הדרך אינה בפניה לבית משפט זה בערר, אלא בהגשתה של בקשה לעיון חוזר בפני בית משפט השלום, ככל שהעור יראה צורך בכך, וזאת מכח סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996.

אשר על כן, הערר נדחה.