בש"פ 41/11 מדינת ישראל נ. עלא אבו עבייד

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים נוספים החל מיום 11.1.11 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 8895-04-10 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.

1.

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירת רצח ועבירה של קשירת קשר לפשע. לפי עובדות כתב האישום, במהלך חודש מרץ 2010, התעורר חשדם של בני משפחת המשיב 2 כי בגין אל קדאסה (להלן: המנוח ), שמשפחתו מתגוררת בסמוך לביתה, נכנס לביתם בעת שישנו. על רקע זה, הלכו המשיב 2, אחיו ואביו לבית המנוח, על מנת לברר את הדברים, אך נאמר להם כי הוא אינו בבית. בהמשך לכך, קשרו המשיבים קשר לירות במנוח על מנת לגרום למותו. לשם כך הם הצטיידו באקדח, כדורים וכובע גרב עם חורים לעיניים. המשיבים יצאו לחפש את המנוח אשר שהה באותה עת מחוץ לביתו. בשעת לילה מאוחרת, שב המשיב לביתו עם חבריו. המשיבים המתינו למנוח בסמטה בלוד, ומשהגיע עם חבריו – צעקו לעברו בערבית: "בוא לפה יא מניאק". המנוח פנה לסמטה יחד עם אחד מחבריו כדי לראות מי קורא לו. כשהתקרב למשיב 2, אמר הלה למשיב 1: "זה הוא". המשיב 1 הגיח לכיוון המנוח וחברו, שם את כובע הגרב על פניו, שלף את האקדח ממכנסיו, דרך אותו, והחל יורה במנוח ממרחק של כשני מטרים כ-8-7 יריות. מיד אחר-כך, החלו המשיבים להימלט מן המקום. כשהגיע המשיב 1 לפתח הסמטה, ירה לכיוונו של המנוח שתי יריות נוספות. כתוצאה מכך, נפגע המנוח בירכו משלושה כדורים, בין היתר בעורק הירך, וכעבור זמן קצר מת מפצעיו.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. לאחר מספר דחיות בקיום הדיונים בתיק, בין היתר, בשל בקשת המשיב ללמוד את חומר הראיות ולשם הוצאת תעודת חיסיון, התקיים ביום 9.5.10 דיון בבקשה. בגדר הדיון, לא חלקו המשיבים על קיומן של ראיות לכאורה בעניינם לגבי ביצוע המעשים המיוחסים להם, אך טענו שהן אינן מלמדות על כוונה תחילה. בהמשך לכך, נשמעו טענות בנוגע לקיומה של חלופת מעצר. ביום 23.5.10 הורה בית המשפט המחוזי על מעצר המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. בית המשפט עמד על המסוכנות הגבוהה הכרוכה במעשי המשיבים, שאינה מאפשרת ליתן בהם אמון כי יקיימו את תנאיו של מעצר בית.

3.

משחלפו תשעה חודשים, ומשפטם של המשיבים עודנו מתנהל, הגישה המדינה בקשה זו שלפניי להארכת מעצרם בתשעים ימים. לטענת המדינה, העבירות המיוחסות למשיבים מלמדות על מסוכנותם הגבוהה. לדידה, מסוכנות זו מתחזקת נוכח עברם המכביד של המשיבים הכולל עבירות אלימות. בצד זה טוענת המבקשת, כי קיים יסוד סביר לחשש כי שחרור המשיבים יביא לשיבוש הליכי משפט, בשל היכרותם המוקדמת עם רבים מעדי התביעה, שעדותם טרם נשמעה. המדינה אינה מתעלמת מן העיכובים שנגרמו בשמיעת ההוכחות במשפטם של המשיבים, אך גורסת כי זו נבעה מטעמים הרובצים בחלקם לפתחם של המשיבים, כגון חילופים שנערכו בייצוגם. טעמים נוספים שהביאו לעיכוב בשמיעת ההוכחות בתיק נוגעים לעיכובים שחלו בהעברת חומר החקירה ולשביתת הפרקליטים. המדינה מפנה להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.11.10 שלפיה לא נקבעו מועדים מוקדמים יותר לשמיעת ראיות בהתחשב ביומנם של הסניגורים. לדברי המדינה, התיק קבוע לדיון למענה לכתב האישום ביום 26.1, ולשישה מועדי הוכחות החל מחודש מרץ ועד לחודש מאי 2011. לגישת המדינה, נוכח המסוכנות הנשקפת מהמשיבים, החשש מפני הימלטותם מהדין ומשיבוש הליכי משפט, אין מנוס מלהאריך את מעצרם.

4.

באי כוח המשיבים מלינים, כל אחד בנפרד, על כך ששמיעת ההוכחות בתיק טרם החלה, ותולים זאת בעיקר בעיכוב שחל בהעברת חומר החקירה על-ידי התביעה, הנעוץ לדידם, בהתרשלותה של האחרונה. לדבריהם באין ידיעה בדבר המועד שבו יסתיים המשפט, מחייב החוק כי תתאפשר בחינתה של חלופת מעצר, חלף הותרת המשיבים במעצר כשהמשפט אך בחיתוליו. הם מדגישים כי המועד שאותו הציע בית המשפט להוסיף ולא התאים ליומנם, היה מצוי בתקופה שבה שבתו הפרקליטים, ולכן ממילא לא

ניתן היה לקיים דיון באותו מועד.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה, ואת השתלשלות ההליכים בפרשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל. אכן, הדעת אינה נוחה מכך שגם בחלוף תשעה חודשים מיום מעצרו של המשיב, טרם החל שלב שמיעת ההוכחות במשפטו. מציאות שבה נאשם מצוי במעצר משך תקופה ארוכה עוד בטרם החל משפטו, אינה מתיישבת עם חזקת החפות של הנאשם ועם זכותו לחירות. דברים אלה זוכים לחיזוק כשהרקע להתמשכות ההליכים מקורו בעיכוב העברת חומר החקירה על-ידי התביעה. אכן בלא שמצוי בידיו חומר החקירה שנאסף על-ידי גורמי התביעה, לא ניתנת לנאשם הזדמנות אמיתית להתגונן באופן מלא אל מול ההאשמות המוטחות בו, ונפגעת זכותו להליך הוגן (ראו למשל בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(1) 376 (2000)). במצבים שכאלה, לא ניתן להלין על הסנגוריה, שבאין אפשרות לקיים פרשת הגנה אפקטיבית, מגישה בקשות לדחיית מועדי הדיון בתיק העיקרי. שומה על התביעה לקיים את חובתה מכוח סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, בפרט במקרים שבהם מצוי הנאשם במעצר.

6.

חרף האמור, מצאתי כי לא ניתן לשחרר את המשיבים ממעצרם בעת הנוכחית. למשיבים מיוחסת בין היתר עבירת רצח. עבירה זו מקימה חזקת מסוכנות סטאטוטורית, לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. אכן, מי שעל-פי המיוחס להם, נטלו את חייו של אדם מטעמים של מה בכך, תוך תכנון מוקפד ושימוש בנשק חם, מעידים על עצמם במעשיהם כי נשקפת מהם סכנה ממשית לשלום הציבור, שלא ניתן לאיין בדרך של חלופת מעצר. לכך יש להוסיף את עברם הפלילי של המשיבים, הכולל גם עבירות אלימות. חרף העיכוב שחל בהעברת חומר החקירה למשיבים, הרי בעת הנוכחית הועבר לידיהם חומר החקירה החסר, ואין מניעה כי שמיעת ההוכחות במשפט תתקדם עתה בקצב משביע רצון. ואכן, במשפטם של המשיבים נקבעו לאחרונה 6 מועדי הוכחות, ששמיעתן תחל עם בוקר ותימשך עד לתום חקירתם של העדים שיתייצבו באותו מועד. יש לקוות כי הדבר יעלה את המשפט על "דרך המלך" וכי בהמשך ייקבעו מועדים נוספים שיאפשרו את סיומו של ההליך.

אני מאריך, איפוא, את מעצרם של המשיבים, כאמור ברישא.