בש"פ 4103/21מדינת ישראל נ. זכריה חטיב

לפנַי בקשה ראשונה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים החל מיום 25.6.2021 או עד למתן פסק דין בת"פ 56778-09-20 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

1.

ביום 25.9.2020 הוגש נגד המשיבים כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע, חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק, ירי מנשק חם באזור מגורים או במקום שמסכן חיי אדם, מעשי פזיזות ורשלנות ברכב והחזקת סכין שלא כדין. על פי המתואר בכתב האישום, נסעו המשיבים מלוד לחיפה כשהם נושאים עמם שני אקדחים, תחמושת רבה לאקדחים וסכין. כשהגיעו לביתו של המתלונן בחיפה ירו 40 כדורים לעבר דירת מגוריו שבאותה עת שהו בה המתלונן ואמו, ובבניין שהו לפחות שני שכנים נוספים. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם.

2.

בדיון שהתקיים ביום 15.10.2020 הסכימו באי-כוח המשיבים לקיומן של עילת מעצר וראיות לכאורה להוכחת אשמתם, תוך שהבהירו כי טענותיהם לגבי קיומן של ראיות לביצוע עבירת חבלה בכוונה מחמירה שמורות עמם והן תידונה בתיק העיקרי. בתום הדיון, נוכח העובדה שהמשיבים נעדרי עבר פלילי, הורה בית המשפט על עריכת תסקירי שירות מבחן. תסקיר שירות המבחן בעניינו של משיב 1 העריך רמת סיכון גבוהה והתרשם שמדובר במי שהינו חסר בשלות רגשית ומחשבתית, אשר אינו מכיר בחלקים בעייתיים בהתנהגותו. משכך, ההמלצה לגביו הייתה שלילית. בעניינו של משיב 2 צוין שישנה רמת סיכון גבוהה מאוד ושמדובר באדם בעל קווי אישיות אנטיסוציאליים, אשר אינו מקבל על עצמו גבולות וסמכות, ומוטמעות בו נטיות לאלימות ותוקפנות כדרך להתמודדות עם מחלוקות. גם בעניינו המלצת התסקיר הייתה שלילית. בהתאם לכך, ביום 9.12.2020 הורה בית המשפט על מעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם, זאת בהתייחס בין היתר לתשתית הראייתית האיתנה הקיימת ביחס למרבית האישומים; חומרת העבירות ובפרט שמדובר בעבירות בנשק; והמלצות התסקירים השליליות. נקבע גם כי אין מקום לבחון בנסיבות מקרה זה מעצר בפיקוח אלקטרוני.

3.

על החלטה זו הגישו המשיבים עררים לבית משפט זה, אשר נדחו בהחלטה מיום 3.1.2021 (בש"פ 9217/20; בש"פ 9220/20), במסגרתה נקבע (השופט י' אלרון ) כי מתקיימים נימוקים כבדי משקל למעצרם של המשיבים מאחורי סורג ובריח וזאת גם נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מהם.

4.

הדיונים שנקבעו בהליך העיקרי, כולל מועד הוכחות שהיה קבוע ליום 14.6.2021, נדחו מפעם לפעם על פי בקשות באי-כוח המשיבים. לעת הזאת קבועים שני מועדי הוכחות לימים 7.7.2021 ו-14.7.2021.

5.

לטענת המבקשת מהמשיבים נשקפת מסוכנות גבוהה, הנלמדת הן מעצם העבירות המיוחסות להם והן מתסקירי המעצר בעניינם. על כן, בשים לב למועדי ההוכחות שנקבעו בזמן הקרוב, יש להאריך את מעצרם כמבוקש.

6.

המשיבים ביקשו לשקול את שחרורם. לטענתם המבקשת מייחסת להם בטיעוניה עבירות חמורות מאלו המיוחסות להם בכתב האישום. כמו כן, בחלוף תקופה של תשעה וחצי חודשים מאז מעצרם, קיימות נסיבות חדשות המצדיקות את בדיקת התאמתם למעצר בפיקוח אלקטרוני. כמו כן, הם הלינו על כך שבית המשפט לא בדק את התאמת המפקחים שהוצעו על ידם באופן בלתי אמצעי וטענו כי המסוכנות הנשקפת מהם, אם בכלל היא ממוקדת ולו בשל העדר עברם הפלילי, כלפי המתלונן ועל כן לאחר מסירת עדותו בבית המשפט אין מניעה לשחררם לחלופת מעצר.

7.

על פניו המסוכנות הנשקפת מהמשיבים משמעותית ביותר. בעניין זה אין לי אלא לחזור על הדברים שנאמרו בבית משפט זה בערר שהגישו המשיבים על ההחלטה לעצרם (פסקאות 18-17) כדלקמן:

"בנסיבות הענין שלפנינו, לא זו בלבד שלא נתקיימו טעמים מיוחדים כאמור, אלא שמתקיימים נימוקים כבדי משקל למעצרם של העוררים מאחורי סורג ובריח.

מסוכנותם הרבה של העוררים נלמדת מחומרת המעשים המיוחסים להם בכתב האישום. על פי הנטען, העוררים פתחו בירי מנשק חם, לאור היום, בלב ליבה של שכונת מגורים, וירו לעבר דירת מגורים כ-40 כדורים, ביודעם שבאותה דירה נמצאים באותה עת המתלונן ובני משפחתו. העוררים לא היססו לעשות כן על אף הפגיעה הקטלנית האפשרית בחיי אדם, כשהם מודעים לכך שבאותה עת חלפו עוברי אורח ברחוב, שהיו עלולים להיפגע כתוצאה מהירי. רק באורח בנס לא גבו המעשים המיוחסים לעוררים חיי אדם.

בנסיבות אלה, אף אם נכונה הטענה באשר להיעדר תשתית ראייתית לעבירה של חבלה בכוונה מחמירה שיוחסה לעוררים – ואיני מכריע בכך – הרי שדי בתשתית הראייתית הקיימת ביחס ליתר העבירות כדי להצדיק את מעצרם של השניים.

לנוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מהעוררים, שאינה מתאיינת אף אם המתלונן נתון כעת במעצר, לא מצאתי כי נפל פגם בכך שבית המשפט המחוזי לא בחן את המפקחים המוצעים בעצמו. כך במיוחד, שעה ששירות המבחן כבר העריך כי לא יהיה ביכולתם למלא תפקיד זה באופן שיאיין את מסוכנותם של העוררים.

אמנם, ככלל בית המשפט אינו כבול להערכתו של שירות המבחן והוא נדרש להפעיל שיקול דעת עצמאי ולהתרשם בעצמו הן מהמפקחים המוצעים הן מתנאיה של חלופת המעצר המוצעת בכללותה (ראו: בש"פ 3960/18 דמראני נ' מדינת ישראל , בפסקה 14 להחלטתי (30.5.2018)). ואולם, במקרים בהם התרשמות חיובית מהמפקחים המוצעים אינה יכולה ממילא לשמש "טעמים מיוחדים" הנדרשים על פי הוראת סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים, לצורך הצדקת מעצר בפיקוח אלקטרוני (ראו: ענין אבו עסב , בפסקה 14), אין כל הכרח כי בית המשפט יעשה כן."

דברים אלו נכונים גם היום במלוא עצמתם.

8.

ובאשר להליך העיקרי, ההתנהלות הדיונית של המבקשת משביעת רצון. הדחיות שנתבקשו לא היו מיזמתה. זאת ועוד, בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 9.12.2020 נקבע כי בתום עדות המתלונן ניתן יהיה לשקול את עניין מעצרם של המשיבים מחדש ונמסר בדיון שהתקיים לפנַי, כי עדות זו תישמע כבר ביום 7.7.2021. בנסבות אלו אפוא, דין הבקשה להתקבל.

אני מורה אפוא על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים החל מיום 25.6.2021 או עד למתן פסק דין בת"פ 56778-09-20 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.