בש"פ 4107/00 מרקוב אלכסי נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין, יחד עם שלושה נאשמים אחרים, על פי כתב אישום המייחס להם עבירה של תקיפה וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. על פי כתב האישום, יום אחד, בשעת ערב, עברה משפחה בת חמש נפשות (גבר אחד וארבע נשים) בגן ציבורי בקרית ביאליק, בדרכם לארוחת חג משפחתית. בהיותם בגן התקרב אליהם העורר ותפס אחת הנשים, שהיתה בחודש התשיעי להריונה, ודחף אותה. בעלה ניסה להדוף את העורר. אז הגיבו יתר הנאשמים והחלו מכים את הבעל, וכתוצאה התפתחה תגרה. במהלך התגרה נפצע הבעל (שנגרם לו שבר ברגל ובאחת הצלעות) והעורר (שהבעל, לאחר שירה מאקדחו באויר, ירה ברגלי העורר ופצע אותו).

בית המשפט נתבקש לעצור את ארבעת הנאשמים עד תום ההליכים. אך הוא החליט לשחרר שלושה נאשמים מן המעצר, שניים בגלל חוסר בראיות ואחת שלגביה לא קמה חזקת מסוכנות. אשר לעורר קבע בית המשפט "כי נשקפת ממנו סכנה לשלום הציבור ולבטחונו", ולאחר התלבטות הגיע בית המשפט למסקנה כי לאור מסוכנותו אין מקום להסתפק בחלופת מעצר. לפיכך הורה בית המשפט לעצור את העורר עד תום ההליכים. על החלטה זאת הוגש ערר זה.

העורר, כבן עשרים שנה, מתגורר עם הוריו, ואין לו הרשעות פליליות. כיוון שכך סברתי תחילה כי ניתן להסתפק לגביו בחלופה של מעצר בית. אולם במהלך הדיון הוגש לי רישום משטרתי על תיקים התלויים ועומדים במשטרה כנגד העורר. רישום זה כולל, לאורך תקופה של שנה וחצי עוד חמישה תיקים בעבירות של סחיטה באיומים, תקיפה בתנאים מחמירים, תקיפת שוטר במילוי תפקידו ותגרה במקום ציבורי. מסתבר כי העורר הינו, לכאורה, אדם אלים ופורע חוק, יתכן (כפי שעולה מחומר החקירה בתיק זה) משום שהוא שותה לשוכרה. מכל מקום, המעשה נשוא האישום בתיק זה הוא מעשה בריונות, מסוג המעשים הפוקדים אותנו יותר ויותר לאחרונה, ולכן חובה להילחם בהם, ומבחינת העורר נראה שאין זה ארוע יחיד וחריג, אלא הוא משתלב בארועים אחרים, שביחד מצביעים על המסוכנות שלו. לפיכך אני מחליט לדחות את הערר.

עם זאת, מן הראוי לסיים את משפטו של העורר בהקדם, משום שהוא נתון במעצר, ובהתחשב בעונש לו הוא צפוי. כפי שנמסר לי במהלך הדיון, כבר נתקיימו שתי ישיבות הוכחה בבית המשפט, וישיבה נוספת תתקיים עוד ימים אחדים. חזקה על בית המשפט שיפעל כדי לסיים את המשפט, שאינו מורכב במיוחד, במועד מוקדם.

הערר נדחה.