פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
411/10
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
העורר:
יורם וולוס
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בתל אביב, מיום 10.1.10, ב-עת"מ 40677-12-09, שניתנה על ידי כבוד השופטת ח'
כהן
תאריך הישיבה:
י' בשבט התש"ע
(25.1.10)
בשם העורר:
עו"ד דוד גולן
בשם המשיבה:
עו"ד איילת קדוש
החלטה
בכתב אישום שהוגש נגד העורר לבית המשפט לתעבורה בתל אביב נטען, כי בתאריך 24.12.09 הוא נמצא נוהג ברכב אף שנשא בעונש פסילה. עוד נטען, כי בחודש אוקטובר 2007 הוא נדון לשנתיים פסילה, ואין חולקין כי תוקפה של פסילה זו פג בחודש דצמבר 2009. אולם, אותה עת עמדו נגד העורר שני עונשי פסילה נוספים משנת 2003, ורק בחודש נובמבר הפקיד העורר באותם תיקים תצהירים על פקיעת רישיון.
בבית המשפט לתעבורה עתרה המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים נוכח עברו התעבורתי והסכנה הנשקפת ממנו כמי שאינו מציית לעונשי פסילה. במהלך אותו דיון התעוררה מחלוקת בשאלה אם בידי המשיבה ראיות לכך שהעורר ידע על קיומן של הפסילות משנת 2003, ולאחר שהעניין נבדק על ידי בית המשפט בהסתמך על ראיותיה של המשיבה ואמירות של העורר עצמו, נקבע כי קיימת תשתית ראייתית נאותה גם לעניין ידיעת המבקש על עונשי הפסילה. עם זאת, לא נעתר בית המשפט לבקשה להורות על מעצרו של העורר במתקן כליאה, והסתפק במעצר בית שיהיה מלווה בפיקוח והפקדתן של ערבויות. בקשה ליתן לעורר אפשרות לעבוד, נדחתה.
דיותן של הראיות שבה ונבחנה בבית המשפט המחוזי בעקבות ערר שהגיש העורר, וגם שם נקבע כי המשיבה עמדה בנטל המוטל עליה מכוח סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. עם זאת, נדחתה בקשת העורר לאפשר לו לצאת לעבודה.
על פני הדברים נראה כי עניין לנו עם נהג שאינו מקפיד לקיים את צווי בתי המשפט. יתרה מכך, גיליון הרשעותיו מחייב את המסקנה כי הוא מסכן בדרך נהיגתו את הציבור, ועל כן המעט שניתן לעשות הוא להגביל את תנועותיו כדי שלא ישוב וינהג כל עוד לא הוכרע דינו. עם זאת, סבורני כי מניעת יציאתו של העורר לעבודה הוא צעד לו נודעת חומרה יתרה, ולא היה מקום לנקוט בו ככל שניתן יהיה להבטיח כי מעבידו או אחר מטעמו יוודא כי במהלך העבודה לא ינהג העורר ברכב מנועי. אפשרות זו מסתמנת נוכח הצהרת מעבידו כי יהא מוכן להסיע את העורר מביתו למקום העבודה ובחזרה, ולמנוע ממנו בכל שעות העבודה מלנהוג ברכב. סבורני, כי החלטה ברוח זו עשויה לקיים איזון ראוי בין אינטרס הציבור לעניינו של העורר, ולפיכך החלטתי לקבל את הערר.
הדיון יוחזר אפוא לבית המשפט לתעבורה, המתבקש לבחון את החלופה המוצעת לעניין היציאה לעבודה, וככל שתימצא ראויה, יקבע בית המשפט את השעות בהן יהיה רשאי העורר לשהות מחוץ לביתו, והערבויות שנועדו להבטיח כי לא ינהג ברכב.
ניתנה היום, י' בשבט התש"ע (25.1.10).
ש ו פ ט