בש"פ 4110/00 יוני אבודרהם נ. מדינת ישראל

העורר, כבן עשרים שנה, עומד לדין בגין עבירה של שוד בנסיבות מחמירות ועבירות נלוות לשוד. לפי כתב האישום הוא קשר קשר עם שני אחרים לשדוד כסף מבעל דוכן להימורים ועל פי הקשר בוצע השוד, בדירתו של אותו אדם, וסכום גדול של כסף נגנב באותו שוד.

אחד הקושרים (רותם שמו) שהודה בביצוע השוד, ואף קשר את העורר לשוד, נמצא במעצר ועומד לדין על פי כתב אישום נפרד, והוא עתיד, לאחר שמשפטו יסתיים, לשמש כעד תביעה במשפטו של העורר. קושר שני, שהוא קטין ולא נכנס לדירה בעת השוד, שוחרר מן המעצר בתנאים של מעצר בית מלא ותנאים מגבילים נוספים. ואילו לגבי העורר, שהוא בגיר ובעל עבר פלילי, החליט בית המשפט לעוצרו עד תום ההליכים. על החלטה זאת הוגש הערר שבפני.

בא-כוח העורר טען בפני כי אין די ראיות לכאורה להוכחת האישום נגד העורר. הראיה העיקרית נגד העורר היא הודעה מפורטת שרותם מסר למשטרה. אמנם נכון כי לאחר מכן חזר בו רותם מן ההודעה. אך אין בכך כדי לשלול את משקלה של ההודעה שנמסרה למשטרה כראיה לכאורה. בית המשפט שישמע את המשפט נגד העורר הוא שיצטרך להחליט איזו בין הגירסאות של רותם היא גירסת אמת. להודעה של רותם מצטרפים חיזוקים אחדים ודי באלה כדי לומר שקיימות ראיות לכאורה נגד העורר.

השאלה היא, אם כן, אם יש בעורר מסוכנות המחייבת את מעצרו עד תום ההליכים, או שמא ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופת מעצר. בית המשפט השיב בשלילה כשהוא מסתמך, בין היתר, על העבר הפלילי של העורר. אולם העבר הפלילי של העורר אינו מכביד במיוחד. בית המשפט לנוער גזר את דינו (ללא הרשעה) פעמיים (פעם אחת, בשנת 1996, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו; ופעם שניה, בשנת 1997, החזקת נכס החשוד כגנוב) והטיל עליו קנס (פעם אחת - 500 ש"ח וערבות כספית, ופעם שניה - 300 ש"ח וערבות כספית).

בא-כוח העורר הציע שהעורר יהיה נתון במעצר בית מלא (בבית הוריו) עד תום ההליכים, כשהוריו יתחייבו לפקח עליו כל שעות היממה, להודיע למשטרה בכל מקרה של הפרת תנאי השחרור, להפקיד ערובה כספית בסכום גבוה, ככל שבית המשפט יקבע, להתחייב שהעורר לא יורשה להשתמש בטלפון ולא יעמוד בקשר ישיר או עקיף עם מי שקשור למשפטו.

שקלתי את נסיבות המקרה ואת מידת המסוכנות של העורר, והגעתי למסקנה כי במקרה זה ניתן יהיה להשיג את מטרת המעצר בדרך של מעצר בית מלא, ערבות כספית גבוהה (לרבות ערבות במזומן) ותנאים מגבילים נוספים כפי שיידרש.

לפיכך אני מקבל את הערר ומחזיר את התיק אל בית המשפט המחוזי בנצרת, על מנת שיבדוק ויחליט בדבר חלופת מעצר (אם מעצר בית מלא בבית הוריו של העורר ואם מעצר בית מלא במקום אחר ותנאים מגבילים נוספים) שתהלום את נסיבות המקרה.

על העורר לדעת שאם יפר תנאי מתנאי השחרור מן המעצר, כפי שייקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, הוא ייעצר מיד ויובא בפני שופט תורן שיחליט בדבר מעצרו.