בש"פ 4120/02 אסף בן אברהם סוסן נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת ד"ר ד' דנון) לעצור את העורר עד לסיום משפטו. מדובר בהליך בו מיוחסות לעורר עבירות של עשיית עסקה בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות ובריחה ממשמורת.

2.העובדות הנטענות בכתב האישום הן אלה: חברו של העורר ביקשו ביום 11.4.02 להסיעו מטבריה ליישוב מסוים בגליל, במטרה לקבל שם סם מאדם כלשהו. השניים אכן נסעו לאותו יישוב והחבר קיבל לידיו סם מסוג אל.אס.די בכמות של 998 יחידות, בצורה של בולים. שני החברים חזרו לטבריה במכוניתו של העורר. החבר נשא את הסם על גופו. בנקודה מסוימת בטבריה סימנו אנשי משטרה לשניים שהיו במכונית לעצור. הם המשיכו בנסיעה. העורר, שנהג במכונית, הגביר את המהירות בניסיון להימלט, אלא שניידת משטרה חסמה את דרכו. החבר יצא מן הרכב, תקף את אחד השוטרים וכן השליך את חבילת הסם, שהייתה מוסתרת מתחת לחולצתו, לתוך הרכב. העורר הושיט ידו והניחה על החבילה, אלא ששוטרת הצליחה לתפוס את החבילה ולהוציאה מהמכונית. היא אף אמרה לעורר כי הוא עצור. חרף דברים אלה, נמלט העורר במכוניתו בנסיעה מהירה. השוטרת, שעמדה בצמוד לרכב, נהדפה לאחור ונפגעה בגבה.

3.מן הדברים שמסר העורר בחקירתו עולה, כי הוא ידע על כך שמטרתה של הנסיעה המשותפת הייתה לצורך קבלת הסם. על פי דבריו של העורר, הסם היה מיועד לחבר, אלא שהעורר ציפה, כי אף הוא יקבל חלק מסוים מן הסם. חברו של העורר לא מסר כל גרסה במשטרה. גרסתם של השוטרים היא, כי החבר הוא שהחזיק בסם בעת יציאתו מהמכונית וזרק את החבילה פנימה למכונית. הם אף מסרו בהודעותיהם על דבר הימלטותו של העורר במכוניתו. בית המשפט המחוזי קבע כי החומר שבכתב מגלה, שקיימות ראיות לכאורה לעניין העבירות בהן מואשם העורר. בית משפט קמא הוסיף וקבע כי קיימת חזקת מסוכנות, בעיקר בהתחשב בכמות הסם, וכי אין חלופת מעצר שתבטיח הפסקה של עסקות בסם. כמו כן צוין, כי קיים חשש להימלטות מן הדין, לאור העובדה שהעורר ברח מהמקום וכן מאחר שתלוי נגדו מאסר על תנאי לשבעה חודשים, שכבר הוארך.

4.התיאור העובדתי כפי שעולה מסיפורו של העורר בכל הנוגע לסם, מעורר את השאלה האם די בזאת על מנת להרשיע את העורר בעבירה של החזקת סם מסוכן. איני רואה מקום להידרש לכך (למקרה דומה ראו: ע"פ 4667/93 מיכאלשווילי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם)). בין כך ובין כך, קיים יסוד להאשים את העורר בעבירה של עשיית עסקה אחרת בסם מסוכן, בהתאם לסעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג1973-, שכן לפי דבריו הוא עמד לקבל חלק מן הסם. אף באשר לעבירות האחרות קיימת תשתית לכאורה בחומר הראיות.

5.חרף כל אלה, נראה לי, כי במקרה הנוכחי ראוי לשקול חלופה למעצר. אין ספק, שמעורבותו של החבר בנוגע לסם, עולה בהרבה על זו של העורר. מתברר, כי החבר שהואשם בנפרד, הודה בעבירות המיוחסות לו, ולגביו נבדקת האפשרות לשולחו לטיפול גמילה. העורר הינו יליד שנת 1979. הוא הורשע בעבר בעבירות סמים. כפי שצוין, תלוי כנגדו מאסר מותנה של 7 חודשים, שהוטל בחודש נובמבר 1999 והוארך בחודש ספטמבר 2001. אינני מתעלם אף מהעובדה, שהעורר נמלט מהמקום, בו הוא וחברו נעצרו על ידי אנשי המשטרה. עם זאת, בחינה של כלל הנתונים, בעיקר גילו הצעיר של העורר ועברו הפלילי, שאינו חמור במיוחד, מביאה אותי לכלל מסקנה שראוי יהיה לבחון באופן יסודי את האפשרות של חלופת מעצר.

6.אשר על כן, הערר מתקבל במובן זה, שהנני מורה על הגשת תסקיר מעצר שיונח בפני בית המשפט המחוזי תוך 10 ימים. זמן קצר לאחר מכן ייערך דיון בשאלה האם יש מקום לקבל את החלופה, בהנחה שתבוא הצעה מתאימה.