בש"פ 4120/09 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

בפניי בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בהתאם לס' 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, החל מיום 24.5.2009, בתשעים ימים או עד מתן פסק דין בת"פ 2266/08 בבית המשפט השלום ברמלה, על פי המוקדם.

2.

ביום 24.8.2008 הוגש לבית המשפט המחוזי מרכז כתב אישום כנגד המשיב, המייחס לו עבירות תקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות וגרימת חבלה של ממש, תקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות, איומים, תקיפת קטין על ידי אחראי וגרימת חבלה של ממש ותקיפת קטין בנסיבות מחמירות. בכתב האישום יוחסו למשיב מספר רב של מקרים בין השנים 2002-2008 בהם הכה את המתלוננת שהינה בת זוגתו ואת ילדיהם הקטינים באגרופים, בעיטות ולעיתים תוך שימוש בחגורה, ואף בחלק מהמקרים גרם להם לחבלות בדמות שטפי דם וחתכים.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. בפני בית המשפט הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, אך עתר לשחרור לחלופת מעצר. לאחר קבלת תסקיר קבע בית המשפט שקיימת עילת מעצר של מסוכנות העולה מחומרת ומהות המעשים המיוחסים למשיב במסגרת כתב האישום, הערכת שירות המבחן וכן העובדה שהמשיב המשיך ליצור קשר עם המתלוננת ולאיים עליה גם בעת שהותו במעצר. כיוון ששירות המבחן בתסקירו לא בא בהמלצה חד משמעית לשחרור השיב לחלופה, הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים. בקשה לעיון חוזר שהוגשה לבית המשפט בחודש ינואר 2009 נדחתה מחמת העדר שינוי בנסיבות ולאור העובדה שהליך שמיעת הראיות מנוהל באופן אינטנסיבי.

4.

בחלוף תשעת החודשים למעצרו של המשיב, הוגשה הבקשה שבפניי. בבקשתה טוענת המבקשת שהמעשים המיוחסים למשיב, אשר בוצעו על רקע שתית אלכוהול מופרזת, מעידים על מסוכנותו הרבה של המשיב שלא קהתה עם חלוף הזמן, על כן אין מקום לשחררו. המשיב איים בעבר שיהרוג את אשתו וילדיו, וכעת, לאחר שהעידה נגדו המתלוננת, הסיכון לנקמה אף גובר. כמו כן, שמיעת הראיות בתיק עומדת בפני סיום בישיבות הקרובות.

5.

מנגד טען בא כוח המשיב כי בישיבת ההוכחות האחרונה שהייתה מיועדת לסיכומי הצדדים ביקשה התובעת לזמן בשנית את המתלוננת כעדת הזמה, ובעקבות זאת תידרש הזמנתם של עדי הזמה נוספים, על כן ההליך עתיד להתמשך. כן מתייחס הסנגור לנסיבותיו האישיות ומצבו הרפואי של המשיב, שלטענתו זקוק לטיפול רפואי שלא ניתן לו לאור מעמדו כעציר, ולעובדה שעל אף שיצר קשר עם המתלוננת ממעצרו לא הוגש בגין כך כתב אישום. כן טוען הוא כי תסקיר המעצר לא שלל חלופה בפיקוח אימו של המשיב, ויש לבחון חלופה זו באמצעות תסקיר, במידה והבקשה לא תידחה במלואה.

6.

לאחר בחינת טענות הצדדים ועיון בהפניות ובחומר המצורף, סבורה אני כי דין הבקשה להתקבל. המעשים המיוחסים למשיב מבטאים אלימות קשה כנגד בת זוגו והילדים שבחסותו, אשר אף גרמו לפציעות וחבלות. מדובר במעשים שנמשכו על פני תקופה ארוכה של 5 שנים, והיו כרוכים בד בבד בהתמכרות לאלכוהול. שירות המבחן מעריך כי המשיב מתקשה לשמור מרחק מהמתלוננת, וזאת ניתן להסיק גם מכך שהמשיך לנסות ליצור עימה קשר ולאיים עליה אף מבית המעצר כנגד הוראות בית המשפט. בכך הוכיח המשיב כי אין לתת בו אמון וכי התבטאויותיו כי יניח למתלוננת הינן מס שפתיים בלבד. מסקנת שירות המבחן הינה כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות פוגענית כלפי האישה, וקיים חשש כי סיכון זה אף יחריף עקב עדותה של המתלוננת כנגדו במהלך שלב ההוכחות. חוות דעתו של שירות המבחן, על אף שלא שללה מכל וכל את בית אימו של המשיב כחלופת מעצר, אינה באה בהמלצת שחרור ומתארת לפרטים את הבעייתיות המהותית בחלופה זו. כמו כן, משתמע כי ההליך נוהל ביעילות, וכיום עומד לקראת סיומו, בתקווה שמועדים ספורים יספיקו לסיום העדתם של עדי ההזמה.

לאור מסוכנותו הגבוהה של המשיב, והחשש כי יפגע במתלוננת ובילדיהם, אין בחלופה המוצעת, על מגרעותיה, לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב, ולפיכך מקבלת אני את בקשת המדינה ומאריכה את מעצרו של המשיב החל מיום 24.5.2009 בתשעים ימים או עד מתן פסק דין בת"פ 2266/08.

עוד מורה אני לשירות בתי הסוהר, אשר תחת פיקוחו מצוי המשיב, לוודא כי צרכיו הרפואיים הדרושים מסופקים כנדרש באופן שלא יביא להחרפת מצבו הבריאותי של המשיב בעקבות מעצרו הממושך.