בש"פ 4131/99 אלברט אוסטינסקי נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס, שנעברו כלפי אשתו (להלן - "האשה"), ועבירות של התעללות גופנית ומינית בקטין, שנעברו כלפי בתם בת העשר (להלן - "הבת"). בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' א' לוי), בהחלטתו מיום 3.6.99, ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

העורר ערר על ההחלטה.

2.בא כוח העורר טען כי הראיות לכאורה נגד העורר "חלשות במיוחד" וכי העורר אינו מסוכן. מכל מקום יש בחלופה שהציע כדי להשיג את מטרת המעצר.

לענין הראיות לכאורה הדגיש כי בהודעותיה השונות מסרה האשה מספר גרסות סותרות המעלות פירכות רבות; התלונות הוגשו זמן רב אחרי האירועים; מדובר במתלוננת מופרעת ובעייתית, שאף דקרה את העורר בעבר, שאין לסמוך על דבריה. עוד טען כי חוקר הנוער שגבה את עדותה של הבת, "ניסה לשים דברים בפיה ולצבוע מעשים תמימים בגוון מיני".

לענין מסוכנותו של העורר טען כי העורר והאשה נפרדו בעבר ובמשך כל תקופת הפרידה, כשנה ומחצה, לא התעורר חשש שיפגע בה. מדובר ב"סכסוך נקודתי" בין בני זוג שאינו מעיד על מסוכנותו של העורר. מכל מקום, אפילו קיים חשש כלשהו הרי שניתן להפיגו על ידי תנאי שחרור שיגבילו את תנועותיו של העורר.

3.לא מצאתי ממש בטענותיו של בא כוח העורר.

כפי שמראה העיון בחומר הראיות שבידי המדינה אין הוכחתם של המעשים - שבית המשפט כינה אותם "מבחילים ובזויים" - מושתתת רק על הודעותיה של האשה, אלא גם על עדויותיהם של שכנים, וכן על ראיות נוספות. כמו כן הוקלטה עדותה של הבת ונערך תמליל שלכאורה אין בו תמיכה בטענותיו של בא כוח העורר. אחרי שייגבו כל העדויות במשפט ישקול, כמובן, בית המשפט את מכלול הראיות ובין היתר גם יעריך את משקל עדויותיהן של האשה ושל הבת; אולם, בשלב זה, יש לקבוע שבידי המדינה ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לעורר.

גם עילת מעצר מתקיימת כאן. העבירות המיוחסות לעורר מקימות חזקה כי העורר מסוכן (סעיף 21 (א) (1) (ב) (ג) (4) (5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו1996-). על כך מעידות גם העבירות שבהן הורשע בעבר וכן כתבי אישום נוספים שהוגשו עליו בשל עבירות תקיפה כלפי אשתו. חוששני שגם הסיכוי שהעורר ייגמל מהתמכרותו לאלכוהול - התמכרות שהיא, אולי, סיבת מעשיו - הוא קלוש, לאור נסיונות הגמילה שלא עלו יפה בעבר. מעשים כמו אלה שעשה העורר מעידים על העושה אותם שאין לו כוחות ואין לו בלמים כדי לעמוד נגד הדחפים האלימים והמיניים השולטים בו. יש, אפוא, יסוד איתן לחשש שהעורר יסכן את האשה ואת הבת אם ישוחרר מן המעצר.

כפי שנאמר לי שוהה האשה במעון לנשים מוכות בירושלים. בא כוח העורר הציע לשחררו בערובה ובתנאי שחרור שימנעו ממנו להתקרב לאיזור ירושלים. הצעה זאת אין לקבלה. מי שמאבד את עשתונותיו, כמו העורר, ואינו מסוגל לעמוד בכוחות עצמו נגד הדחפים השולטים בו, גם צו של בית המשפט לא יבלום אותו.

4. הערר נדחה.