בש"פ 4132/10 מדינת ישראל נ. זיו לוי

בקשה להורות על הארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), ב-90 ימים שיחלו ביום 10.6.2010, או עד למתן החלטה ב-ת"פ 10546-09-09 בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.

1.

כתב האישום – נגד המשיב הוגש לבית משפט השלום בתל אביב כתב אישום ובו ארבעה אישומים. כתב האישום מייחס למשיב מספר עבירות של סחר בסמים מסוכנים, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית וניסיון לקשור קשר לביצוע פשע. על פי הנטען בשלושת האישומים הראשונים, בשלוש הזדמנויות שונות מכר המשיב לסוכן משטרתי סמים מסוג חשיש וקוקאין. על פי הנטען באישום הרביעי, בחיפוש שנערך בביתו של המשיב נמצא סם מסוכן מסוג חשיש.

2.

הליכי המעצר בעניינו של המשיב – עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית משפט השלום גם בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים בעניינו. ביום 30.9.2009 הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה להרשעתו של המשיב במיוחס לו בכתב האישום. בנוסף, ביקש בא כוח המשיב כי המשיב יישלח לתסקיר מבחן על מנת לבחון חלופת מעצר בעניינו. בית המשפט נעתר לבקשה זו. ביום 19.11.2009 הוצג בפני בית המשפט תסקיר שירות המבחן לפיו מן המשיב נשקפת מסוכנות גבוהה וכי הוא אינו בשל להליך טיפולי. לאור תסקיר זה והסכמתו של בא כוח המשיב למעצרו, קבע בית המשפט (השופט ע' דרויאן) כי המשיב ייעצר עד לתום ההליכים נגדו.

3.

מהלך הדיונים בתיק העיקרי – בית המשפט (השופט מ' לנדמן) קבע את התיק למענה מפורט לכתב האישום ליום 21.12.2009. הדיון בתיק נדחה מספר פעמים עקב החלפת ייצוג ובקשות דחייה לצורך מיצוי ההידברות בין הצדדים. ביום 7.4.2010 כפר המשיב במיוחס לו באישומים 1-3 לכתב האישום. לאור כפירת המשיב נקבעו מועדים לשמיעת הוכחות בימים 14.6.2010 ו-28.6.2010 משעה 12:30 ועד שעות הערב. בנוסף, בית המשפט הבהיר בהחלטתו כי מאחר שהמשיב עצור עד תום ההליכים, לא תינתנה כל דחיות בעניינו.

4.

הבקשה להארכת מעצר – המבקשת טוענת בבקשתה כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מחומרת העבירות בהן הואשם: סחר בסמים במספר הזדמנויות ובכמויות מסחריות. לטענת המבקשת, כלל הוא כי נאשמים בעבירות כאלה יוחזקו במעצר עד תום ההליכים נגדם, ורק בנסיבות חריגות יש לסטות מכלל זה. לבד ממסוכנותו של המשיב, לטענת המבקשת, יש להתחשב גם בעברו הפלילי העשיר של המשיב הכולל שמונה הרשעות קודמות, בין היתר בעבירות סמים – בגינן ריצה המשיב 20 חודשי מאסר – וכן עבירות רכוש, אלימות, עבירת שוד מזוין ומעשה מגונה בכוח. יתרה מכך, לטענת המבקשת, המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו שעה שמאסר על תנאי בר הפעלה בן 12 חודשים תלוי ועומד נגדו, וזאת לאחר שהורשע בעבירות של אחזקת סם שלא לצריכה עצמית. על כן, לטענת המבקשת, לא ניתן לתת במשיב אמון ולשחררו לחלופת מעצר. מסוכנותו של המשיב עולה גם מתוך תסקיר המבחן אשר קבע כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות העבירות מצד המשיב.

לטענת המבקשת, שמיעת משפטו של המשיב התעכבה הן נוכח חילופי ייצוג של המשיב, והן נוכח בקשות דחייה אשר בחלקן נבעו מן הצורך למצות את ההידברות בין הצדדים. לעת הזו, נקבעו בתיק שני מועדי הוכחות, והמבקשת מעריכה כי משפטו של המשיב יתנהל מעתה כסדרו. אכן, טרם החלה שמיעת ההוכחות בתיק. ואולם, לטענת המבקשת, גם לאחר תשעה חודשי מעצר, לא דחתה כהוא זה מסוכנות המשיב, ולכן לא השתנתה נקודת האיזון בין הצורך לשמור על שלום הציבור לבין הרצון שלא לפגוע בחירותו של המשיב מעבר לצורך.

5.

סנגורו של המשיב, עו"ד ונטורה, הבהיר כי המשיב הוא אחד מכמה נאשמים הקשורים זה לזה, כאשר כל הנאשמים מלבד המשיב הגיעו להסדרי טיעון עם המבקשת. זו כמובן זכותו של המשיב. לטענת בא כוח המשיב, בחלוף 9 חודשי מעצר במהלכם לא נשמע אפילו עד אחד, השתנתה נקודת האיזון ויש להורות על קבלת תסקיר בעניינו של המשיב וזאת לשם בחינת שחרור בערובה.

דיון והכרעה

6.

לטעמי לא היה מקום, כשהנאשם עצור עד תום ההליכים, להסכים לבקשות הצדדים לדחות את הדיון שוב ושוב לשם קיום מגעים ביניהם. בסופו של דבר, בישיבה מיום 7.4.2010 החליט בית המשפט, ובצדק, לעשות סוף לדבר, קבע את התיק להוכחות והבהיר כי לא תינתנה יותר דחיות. ואולם, המשיב אינו יכול להבנות ממצב דברים זה, לו נתן יד שוב ושוב. דחיית דיון בהסכמת הנאשם עצמו, יש בה בדרך כלל, משום הסכמה מכללא לכך שתקופת הדחייה לא תימנה על תקופת המעצר, וכך הוא גם בנסיבות העניין שבפני.

7.

על כן, נעתרת אני לבקשה ומורה על הארכת מעצר ב-90 יום שתחילתם ב-10.6.2010, או עד למתן החלטה ב-ת"פ 10546-09-09 בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.