פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
4135/03
בפני:
כבוד השופט א' מצא
העורר:
יעקב אמסלם
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מיום 11.3.03 בב"ש 90567/03 שניתנה על-ידי כבוד
השופט ע' קפלן-הגלר
תאריך הישיבה: כ"ג באייר
תשס"ג (25.5.03)
בשם העורר: עו"ד מ'
כץ
בשם המשיבה: עו"ד א'
אינפלד
החלטה
העורר עומד לדין בבית-המשפט המחוזי באשמת רצח. בגדר דיון בבקשת המאשימה לעוצרו עד לתום בירור משפטו קבע בית-המשפט כי להאשמתו של העורר מצויות בידי התביעה ראיות לכאורה אלא שהראיות המצויות בידה אינן בעוצמה מספקת להצדקת מעצר ממש. על רקע זה החליט בית-המשפט לשחרר את העורר בערובה ובתנאים מגבילים, שהעיקרי שבהם הוא מעצר בית מלא.
משפטו של העורר איננו מתנהל בקצב מניח את הדעת ועל-פי הידוע כיום קשה מאוד להעריך מתי יוכל משפטו להסתיים. בנסיבות אלו ביקש העורר, במסגרת בקשה לעיון חוזר שהגיש לבית-המשפט המחוזי, להקל עמו במגבלה שנקבעה לשחרורו באופן שתינתן לו האפשרות לצאת לעבודה כשהוא נתון לפיקוח צמוד ומלא. השופטת המלומדת סברה שיש טעם בבקשת העורר. עם זאת קיבלה את טעמי התנגדותה של המאשימה והחליטה לדחות את הבקשה. כנגד החלטה זו מופנה הערר שבפני.
סניגורו של העורר הסביר, כי העורר מבקש לחזור לעבודתו בחברת הבנייה ב.א.מ. שבה הועסק גם בעבר; וכי הוא מציע שההיענות לבקשתו תותנה בכך שמרגע יציאתו מן הבית לעבודה ועד שובו הביתה יימצא בפיקוח צמוד מלא של מאבטח מחברת שמירה. הבינותי כי העורר אינו מתנגד לכך שייקבעו תנאים נוספים לשחרורו, בין היתר תנאים שבהם יוגדר אופי הפיקוח שיקוים עליו, באופן שיהיה בידי המשטרה לקיים מעקב יעיל אחר קיום תנאי המגבלה.
נראה לי שבנסיבות העניין ראוי לשקול היענות לבקשה. כיוון שהצעת הסניגור לא נבדקה לגופה בבית-המשפט המחוזי, אני מחליט לקבל את הערר במובן זה שההליך יוחזר לבית-המשפט המחוזי, והשופטת המלומדת תקבע - לאחר שמיעת טענות באי-כוח הצדדים - אם ובאלו תנאים ניתן להקל בתנאי מעצר הבית של העורר, מבלי שעל-ידי כך תיפגע האפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופית.
ניתנה היום, כ"ג באייר תשס"ג
(25.5.03).
ש ו פ ט